אלכסנדר סנד נולד ב-23 ביולי 1921 בעיר וולוצלאבק בפולין. למד בגימנסיה עברית. בשנת 1935 עלתה משפחתו לארץ ישראל והתישבה בתל-אביב. מאז עלייתו עבד והיה פעיל בהסתדרות 'הנוער העובד'. בשנת 1938 יצא עם חבורת נערים לעזרת קיבוץ גינוסר שעלה על הקרקע על שפת הכנרת. בשנים 1939-1940 ריכז את סניף 'הנוער העובד' בירושלים, ובשנת 1942 את הסניף בתל-אביב.

בשנת 1942 הצטרף למחנה של גרעין 'רביבים' בראשון לציון. בשנת 1943 עלה יחד עם קבוצה מחברי הגרעין להתישבות בנגב והשתתף בהקמת מצפה רביבים, הדרומי מבין שלושת המצפים בנגב שהוקמו באותה שנה.

בשנת 1946, עם תום מלחמת העולם השניה, יצא בשליחות 'הקיבוץ המאוחד' לאירופה ופעל בקרב שארית הפליטה במסגרת ארגון 'הבריחה'  וההעפלה. בפולין פגש בינינה סאק (יונת סנד), ניצולת שואה מגטו ורשה, שהיתה לבת זוגו. עם הקמת המדינה חזרו השניים לישראל מאירופה באמצעות דרכונים מזויפים. בסוף מאי 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, הגיעו השניים לארץ והסתננו דרך קווי החזית המצרית בנגבה אל קיבוץ רביבים הנצור. לאחר המלחמה קבעו יונת ואלכסנדר סנד את ביתם בקיבוץ והקימו שם משפחה. בנם הבכור, יואב, נפל בשנת 1973 במהלך שירותו הצבאי בסיירת הצנחנים.

בתום מלחמת העצמאות הוחלט בקיבוץ רביבים להכין חוברת לזכרם של אחד עשר מחברי הקיבוץ שנפלו בקרבות. המשימה הוטלה על אלכסנדר סנד, שהיה מוכר כמי שקרוב לאמנות ולספרות. הוא בחר שלא לערוך חוברת זיכרון, אלא לכתוב את סיפורו של הקיבוץ ולשלב בעלילה את דמויות הנופלים. עם תחילת הכתיבה ביקש מאשתו יונת, שכתבה שירה בפולין וערכה את ביטאון תנועת 'דרור' בפולין, להשתתף במשימה. בשנת 1950 פירסמו השניים את הספר, 'אדמה ללא צל', המתעד את השנים הראשונות של קיבוץ רביבים. הספר זכה להצלחה גדולה, הודפס במספר מהדורות, זכה בפרס אוסישקין ותורגם ליידיש ולפורטוגזית.

בני הזוג המשיכו לכתוב בשיתוף פעולה וחיברו במהלך השנים ספרים נוספים, שברובם העלילה מתרחשת על רקע ההתיישבות בארץ ישראל, התנועה הקיבוצית, מלחמות ישראל והשואה. הספרים המשותפים שהתפרסמו הם: 'הכיתה החמישית' (1954), 'ימיהם הפרוצים לרוח' (1959), 'בין המתים ובין החיים' (1964, זוכה פרס ברנר, בקובץ זה נכללו גם 'הכיתה החמישית' ו'ימיהם הפרוצים לרוח'), 'הניסיון הנוסף' (1969, תורגם לאנגלית), 'טנדו' (1974), 'לאן ומאין: מבחר' (1975), 'כבר ארץ נושבת' (1981, זוכה פרס ברנר), 'נקרא לו ליאון' (1985, זוכה פרס עגנון), 'אואזיס' (1988), 'יומן של זוג מאוהב' (1992), 'במדבר מלון אורחים' (1998), 'על ערמונים, טווסים ופתקים משמיים' (2004).

בחורף 1970-1969 ייצגו יונת ואלכסנדר סנד את ישראל בתוכנית הבינלאומית לכתיבה של אוניברסיטת איובה בארצות הברית. בשנים 1992-1985 שהו פעמים אחדות כסופרים-אורחים במרכז ללמודים מתקדמים בעברית של אוניברסיטת אוקספורד. הם זכו פעמיים בפרס ראש הממשלה לספרות עברית על שם לוי אשכול.

עוזי שביט, מנכ"ל 'הקיבוץ המאוחד' מספר כי הזוג סנד נשאל פעמים רבות כיצד הם כותבים במשותף במשך שנים רבות כל כך. 'הם תמיד אמרו שבאופן בסיסי הם חושבים ביחד על העלילה ועל הדמויות, אבל כל אחד כותב חלק מהספר ובן זוגו עובר עליו', מספר שביט. 'לפעמים אפשר לזהות את הסגנון של כל אחד מהם. הם התחילו את דרכם בסיפורת ריאליסטית, אבל מאוחר יותר עברו תפנית מודרניסטית והושפעו מהרומן החדש הצרפתי'.

אלכסנדר סנד נמנה במשך כל שנות חייו עם החברים המרכזיים של קיבוץ רביבים. בתחילת שנות החמישים היה בין מובילי המאבק על הבאת מים לרביבים, תחת הסיסמה: 'לא הצינור יביא את האדם לנגב, האדם הוא שיביא את הצינור'. המאבק הסתיים בשנת 1955 עם חיבור רביבים לרשת המים. הוא מילא תפקידים שונים בקיבוץ: מזכיר, מנהל בית-ספר ומרכז ועדות שונות. במשך כעשרים שנה, עד לשנת 1985,  שימש כמנכ"ל הוצאת 'הקיבוץ המאוחד', תרם רבות להתפתחותה והפך אותה מהוצאה מינורית להוצאה מובילה ומרכזית בתחומים רבים: סיפורת, שירה והגות. 

במקביל למלאכת הכתיבה, עסק אלכסנדר סנד בעריכה ובתרגום משפות שונות. הוא ערך ספרים רבים, ביניהם:  'וסרמן' מאת יורם קניוק, 'חירבת חיזעה והבוקר שלמחרת' מאת נורית גרץ, 'עד קו הקץ' מאת צבי גולדפרב, וכן השתתף בעריכת 'מחברות אלתרמן'. הוא תרגם ספרים כגון: 'בין כסף לחירות: עיון בכלכלה מוניטרית מאת ס. הרברט פרנקל, 'לודוויג ויטגנשטיין  - ממואר' מאת נורמן מלקולם ועוד. יחד עם יונת סנד תרגם מפולנית את 'סחור סחור : שיחות עם לוחמים מגטו ורשה' מאת אנקה גרופינסקה והשתתף בתרגום כתבי יאנוש קורצ'אק.

 נפטר ב-8 בספטמבר 2004 ברביבים.