נולד ב-3 בנובמבר 1884 בסקווירה, פלך קייב, האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). נצר לשושלת האדמו"רים מצ'רנוביץ ומצאצאי הבעש"ט. גדל בקישינב, קיבל חינוך דתי ורכש גם השכלה כללית. בצעירותו הצטרף להסתדרות הנוער 'התחיה' ואחר כך השתתף (יחד עם יוסף שפרינצק ואחרים) בהקמתם של אגודת 'צעירי ציון' בקישינב ושל הספרייה העברית בעיר. בשנים 1905-1900 עבד כפקיד בקישינב.

בשלהי 1905 בהשפעת 'קול קורא' של יוסף ויתקין וגל הפרעות בקישינב החליט לעלות לארץ ישראל. בשנת 1906 עלה לארץ ובתחילה עבד יחד עם יוסף אהרונוביץ ואחרים בגידול טבק בנס ציונה. אחר כך עבד בעידור כרמים, בחפירת תעלות ובשמירה ברחובות. היה פעיל בהסתדרות 'הפועל הצעיר', סייע לעולים חדשים ועזר בקליטתם במקומות עבודה. עקב מחלה נאלץ לעזוב את העבודה בחקלאות. עבר לגור בירושלים, עבד כמנהל חשבונות בטחנת קמח והקדיש את זמנו הפנוי לענייני המפלגה ולסיוע לפועלים בקליטתם בארץ. בשנת 1908 נמנה עם מייסדי העיתון 'הפועל הצעיר', שימש כמנהל הכספים של העיתון וגם כחבר המערכת וכתב. פרסם כתבות על המתרחש בירושלים, רשימות בעניני ציבור ומאמרי ביקורת על פעילות בנק אנגלו-פלשתינה. בשנת 1913 השתתף בקונגרס הציוני ה-11 בווינה כנציג 'הפועל הצעיר' יחד עם אליעזר שוחט ויוסף שפרינצק. תקופה קצרה עבד כמנהל חשבונות בבית החרושת 'עתיד' בחיפה. בשנות מלחמת העולם הראשונה ניהל את חוות בן שמן מטעם המשרד הארצישראלי.

בשנת 1920 השתתף כחבר מרכז 'הפועל הצעיר' בוועידת פראג של 'צעירי ציון', שבה הוקמה 'התאחדות' (ארגון הגג העולמי של 'הפועל הצעיר' בארץ ישראל ו'צעירי ציון' בגולה), ונבחר להנהלת 'התאחדות'. השתתף כציר מטעם 'הפועל הצעיר' בוועידת לונדון (הכינוס הראשון של התנועה הציונית לאחר מלחמת העולם הראשונה, 1920),  ובקונגרסים הציוניים, החל מהקונגרס ה-11 (1913) ועד להקונגרס ה-17 (1931). בשנים 1933-1920 היה חבר הוועד הפועל הציוני.

השתתף כציר פעיל מטעם 'הפועל הצעיר' בוועידת היסוד של ההסתדרות הכללית (דצמבר 1920). בוועידה נבחר כחבר הוועדה להקמת בנק הפועלים (יחד עם א' בלומנפלד וברל כצנלסון). היה חבר הנהלת בנק הפועלים מראשיתו. נבחר כציר לאספות הנבחרים הראשונה (1920) והשניה (1925) וכיהן כחבר הוועד הלאומי. בשנים 1926-1924 היה חבר מועצת עירית תל-אביב ומנהל מחלקת הכספים שלה. במסגרת תפקידו יזם והוציא לפועל את רכישת האדמות הסמוכות לירקון. היה חבר הוועד המרכזי של 'הפועל הצעיר'. בינואר 1930, עם הקמת מפא"י, התמנה לוועד המרכזי של המפלגה.

בשנת 1920 הקים את הדפוס הקואופרטיבי 'הפועל הצעיר' וניהל אותו עד שנת 1928. בשנת 1929 החל לנהל את 'הוצאת שטיבל' בארץ ישראל ובשנת 1939 הפך לבעליה. השקיע  את כוחו ומרצו בקידומו של הסופר והספר העברי, כשהוא מתעלם במקרים רבים מהשיקולים הכלכליים. בשנת 1931 השתתף במסע שערך ח"נ ביאליק במערב ובמזרח אירופה במטרה להפיץ את הספר העברי הארצישראלי בארצות הגולה. בשנת 1941 הקים הוצאת ספרים משלו, 'נ. טברסקי', וכן את בית הדפוס 'ספר'. פרש מהסתדרות העובדים, מאחר והפך למעביד, אך המשיך לשמור על זיקה לתנועת העבודה ופרסם בהוצאה שלו את 13 הכרכים של 'פרקי הפועל הצעיר'. 

ב-10 באוקטובר 1953 נפטר בתל-אביב.