נולדה ב-20 בינואר 1900 באליטא, האימפריה הרוסית (כיום בליטא). בשנת 1907 עלתה משפחתה לארץ ישראל, השתקעה בשכונת נווה שלום ביפו ואחרי כן עברה לתל אביב. למדה בבית הספר לבנות בנווה צדק ובבית המדרש למורות על שם  לוינסקי בנווה צדק. בשנת 1919 הצטרפה למפלגת 'אחדות העבודה'. בשנה האחרונה ללימודיה היתה מדריכה בקלוב לנערים עובדים בשכונת נווה שלום. בשנת 1921 עם סיום לימודיה עבדה כמורה בשיעורי ערב לנערות עובדות מטעם ועדת התרבות של 'אחדות העבודה'. השתתפה ביסוד בית הספר הראשון לנוער עובד שהוקם בתל אביב ולימדה בו תקופה קצרה.

בשנים 1925-1924 לימדה במושבה כנרת ואחרי כן עבדה זמן קצר כמורה ולולנית במשק הפועלות בנחלת יהודה. בשנים 1927-1926 השתלמה בחינוך באוניברסיטת לייפציג בגרמניה  ולימדה בבית-ספר עברי מקומי. בשובה חזרה להוראה ובשנים 1933-1927 לימדה בכיתות הנמוכות של בית הספר לדוגמה שליד הסמינר למורות לוינסקי והדריכה תלמידות מהכיתות הגבוהות בסמינר. במקביל לימדה בהתנדבות מספר פעמים בשבוע בבית הספר לנערים ונערות עובדים.

במקביל לעבודתה החינוכית עסקה גם בכתיבה, יתכן שבעידודו של י"ח ברנר, שהיה המורה שלה בסמינר לוינסקי ואשר הבחין בכשרון הכתיבה שלה. בשנת 1921 התפרסמה רשימתה הראשונה בחוברת 'בהתחלה' בהוצאת ועדת התרבות של 'אחדות העבודה'. הרשימה עסקה בנערים העובדים שאותם לימדה. בשנת 1922 החלה לכתוב רשימות בכתב העת הספרותי 'הדים' בעריכת יעקב רבינוביץ ואשר ברש.  עם יסודו של העיתון 'דבר' ביוני 1925, החלה לכתוב בו, בעיקר סיפורים קצרים העוסקים בנושאים חברתיים, בשולי החברה ובנוער עובד. גם כשהשתלמה בגרמניה המשיכה לשלוח מאמרים וסיפורים למוסף השבועי של 'דבר'.

בשנת  1926 ראה אור ספרה הראשון, ספר הילדים 'תיק הסגולה', שכלל סיפורים על משפחתה וילדותה באליטא והיה הספר היחיד שכתבה על חיי היהודים בגולה לפני השואה. בשובה מגרמניה המשיכה לפרסם סיפורים ומאמרים במוספי 'דבר'. בסתיו 1931 הקימה יחד עם יצחק יציב את מוסף 'דבר' לילדים, שהחל להופיע בינואר 1931 כמוסף חודשי, הפך אחרי כן למוסף שבועי, ובשנת 1936 היה לעיתון עצמאי בשם 'דבר לילדים'. חבס היתה במשך 22 שנים (לסירוגין) חברת מערכת 'דבר לילדים' וממלאת מקום העורך, כתבה מאמרים ראשיים ופרסמה סיפורים ורשימות. בשנים 1948-1947, לאחר פטירתו של יציב, ערכה את השבועון.

בשנת 1933 נסעה להשתלמות בווינה בפדגוגיה ובפסיכולוגיה. לאחר מספר חודשים מונתה לעורכת ההוצאה לאור של תנועת 'החלוץ' בווארשה ופרסמה ספרים, חוברות ועיתונים, בין השאר את ספר הלימוד 'דפים לעברית' ואת החוברת הראשונה של 'ילדי עמל' (אוסף  סיפורים על נוער עובד בעולם). בספטמבר 1933 נסעה לסקר עבור 'דבר' את הקונגרס הציוני ה-18 בפראג ושם פגשה את ברל כצנלסון שהזמין אותה לשוב לארץ ולהשתתף ביסוד 'המרכז לנוער' של ההסתדרות הכללית. בשנים 1935-1934 עבדה ב'מרכז לנוער' בתפקיד עורכת ההוצאה הספרותית ופרסמה שורה של חוברות לנוער ולעם, ביניהן: 'ילדים עובדים', 'ילקוט תל-חי', 'גיבורים קטנים', 'רחל', 'ההסתדרות' ועוד.

בשנת 1935 הצטרפה למערכת העיתון 'דבר' והיתה חברת מערכת העיתון עד לשנת 1953. במהלך תקופה זאת היתה גם חברה במערכות העיתונים 'דבר הפועלת', 'דבר השבוע' ו'הגה'. בשנת 1935 יצאה לסקר את הקונגרס הציוני ה-19 שהתכנס בלוצרן שבשוויץ. עם שובה החלה לערוך את המדור החדש 'דבר לעולה', שכוון לעולים החדשים, בעיקר מגרמניה. בשנות מלחמת העולם השניה ערכה את המוסף 'דבר לגולה'. בשנת 1942 עם יסוד הוצאת 'עם עובד' עבדה שם כעורכת ספרית הנוער 'שחרות', ספרית 'לילד' והסדרה 'מן המוקד'.

במהלך השנים, במקביל לעבודתה העיתונאית, כתבה וערכה עשרות ספרים, קבצים, ביוגרפיות וחוברות שעסקו באישים ובאירועים בחיי העם והארץ. הספרים התבססו על ראיונות, מסמכים ועדות אישית ובאמצעותם סיפרה חבס את סיפורה של 'ארץ ישראל העובדת', ולמעשה את סיפורו של כל מפעל הישוב העברי בארץ ישראל. ספריה עסקו בהתישבות ובמאבק, בשואה ובהעפלה, במלחמת העולם השניה ובמלחמת העצמאות, במדינת ישראל הצעירה, בעליה ובקליטה. בין הספרים שכתבה וערכה: 'מאורעות תרצ"ו' (1937), 'חומה ומגדל: ההתישבות החדשה בשנות המצור' (1939) 'ספר עליית הנוער' (1940), 'אחים קרובים-רחוקים' (1942), 'מכתבים מן הגיטאות' (1943), 'העליה השניה' (1947), 'בן גוריון ודורו' (1952), 'שבטים: קובץ סיפורים ורשימות של עולים חדשים' 1953), 'פורצי השערים : סיפור קורותיה של עליה-בית' (1957), 'תנועה ללא שם: מעשה היחלצותם של הבנים להדרכת ישובי העולים' (1964), 'החצר והגבעה: סיפורה של קבוצת כנרת' (1968). כמו כן ערכה חבס את כתביהם של משה בילינסון וזאב שפר.

בשנת 1945 נישאה ברכה חבס לדוד הכהן, איש ציבור ומבכירי תנועת העבודה. בעקבות נישואיה עברה לחיפה, ושם התגוררה עד סוף חייה. בשנת 1947 יצאו שניהם לוועידה הכלל אסיאנית בניו-דלהי, דוד הכהן בראש משלחת מטעם הישוב וברכה חבס ככתבת 'דבר'. בשובם כתבו ביחד את הספר "עשרים יום בהודו', ספר המסע המודרני הראשון העברי להודו. בשנים 1955-1954 שימש דוד הכהן כציר הראשון של ישראל בבורמה. חבס נלוותה אליו בשליחותו, לימדה עברית בבית הספר היהודי המקומי ושלחה כתבות ל'דבר' ול'דבר השבוע', שבהן סיקרה גם את ביקוריה בסין, תאילנד, הונג-קונג ויפן. לאחר שובה מבורמה נפרדה כמעט סופית מהעיתונות והתרכזה בכתיבה ובעריכה של ספרים.

בנוסף לעבודתה העיתונאית והספרותית הענפה, היתה חבס פעילה בשורה ארוכה של מוסדות תרבות, הרצתה, ניהלה - לאחר נישואיה לדוד הכהן - בית שהיווה מרכז חברתי ותרבותי ידוע בחיפה, ועסקה גם בסיוע למשפחות נצרכות ולעולים חדשים, שאליהם התוודעה בעבודתה העיתונאית. בשנות השישים חלתה ברכה חבס, אושפזה לתקופות ארוכות וב-31 ביולי  1968 נפטרה.