במלחמת העצמאות השתתף כסייר בקרבות משמר העמק (אפריל 1948). אחר כך התנדב לפלמ"ח ולחם בחזית הדרום במסגרת יחידת המשוריינים בגדוד התשיעי של חטיבת 'הנגב'. עם תום הקרבות חזר לקיבוץ והחל לעבוד בענף הנוי. בשנת 1950 פרסם את ספר שיריו הראשון 'ארץ הצהרים'.

בשנים 1953-1951 למד אדריכלות נוף וגנים בוורסאי בצרפת. בתום לימודיו חזר לקיבוץ והשתתף בעיצוב מחדש של גני הנוי. בשנת 1954 עזב את הקיבוץ ועבר עם משפחתו לירושלים. שימש כראש מחלקת הגנים בעירייה ותכנן גנים אחדים, בהם גן המנורה וחלק מגני קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם.

בשנת 1959 עבר לתל אביב ועבד שם בטיפוח גנים ונוף. בשנים 1962-1960 היה אדריכל הנוף של חברת 'עמידר'. משנת 1963 עבד כאדריכל נוף עצמאי. בין השאר תכנן שכונות מגורים בערים וקיבוצים, את גן צ'רלס קלור בתל אביב ואת הגן התנ"כי 'נאות קדומים' ליד יער בן שמן. במהלך שנות ה-50 וה-60 השתתף בכתיבה בירחון איגוד הגננים 'גן ונוף', ובשנים 1957-1955 ערך את הירחון. עבודותיו בתחום האדריכלות זיכו אותו בהערכה ובפרסים, וכתיבתו המקצועית אופיינה אף היא במקוריות וחדשנות. זכה בפרס רוקח לאדריכלות מטעם עיריית תל אביב על עבודותיו בתכנון מוזיאון האצ"ל, גן צ'רלס קלור ושכונת כפיר בתל אביב.

במקביל לעבודתו באדריכלות עסק בכתיבה ופרסם במהלך השנים שבעה ספרי שירה ויותר מ-20 ספרי שירה וסיפורים לילדים. הטבע תופס מקום בולט בשיריו למבוגרים ולילדים. בשיריו למבוגרים בולטת ההתפעמות מיופייה של ארץ ישראל, על נופיה והווייתה. עיקר פרסומו הוא על השירים וסיפורים שכתב לילדים ואשר הפכו לקלאסיקה שעליה גדלו דורות רבים של ילדים. הוא הרבה לכתוב שירי ילדים המצטיינים בהומור, בשמחת חיים ובדמיון עשיר. ברבים מהם ביטא את אהבתו הרבה לבעלי חיים. כמו כן כתב שירים רבים של שאילת שאלות ושירי איגיון.

עורכת ספרי הילדים עדנה קרמר מסכמת את השפעתו של ע. הלל על ספרות הילדים הישראלית כך:

'הסופרים לילדים שקדמו לו לא היו ילידי הארץ. הלל הוא צבר, בן קיבוץ, חי את השפה העברית (הוא הגדיר את אביו כ'משוגע גדול לשפה העברית'), את טבע הארץ ונופיה וחי קרוב לחי ולצומח.

 הוא הביא משב רענן לספרות הילדים עם יצירות שופעות הומור ששואבות מהוויית חיים זו - ילדות ישראלית, אהבה לילד, לחי, לצומח ולנוף. כמו כן, רענן וחידש בסגנון מקורי שפרץ את התבניות המקובלות של משקל וחריזה, שמשלב פיוט עם שובבות וקונדסות, משחקי לשון ומצלול ונונסנס. הלל תיבל שפה גבוהה בשפת ילדים ובסלנג, וכתב ספרות איכותית לילד מתוך כבוד אליו.

יצירותיו עומדות במבחן הזמן בזכות ההומור והעליצות והיכולת שלו לעורר סקרנות ודמיון בנושאים ובדמויות שהוא מעלה, יחד עם קיום רבדים שמעל לסיפור כפשוטו, ובעיקר, היכולת להתקיים ברעננות בעולם הילד - שובבות, תהיות, אהבה לחי, מתן לגיטימציה להנאה לשמה (כמו לצחוק על הדוד שמחה ולהשתטות איתו), ובזכות היכולת השירית המיוחדת לו שמדברת כל כך לילדים וגם למבוגרים בכל תקופה שהיא.'

לשואלים אותו על סוד כתיבתו, השיב ע. הלל:

בשנת 1987 קיבץ ע. הלל את זכרונות ילדותו במשמר העמק בספר 'תכלת וקוצים'. קטעים מהספר עובדו לילדים והופיעו בספר 'ענן ביד' (1989). רבים משיריו הכתובים של ע. הלל הולחנו וזכו לפרסום, ביניהם 'מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה' ו'מה עושים העצים'. בנוסף לכך חיבר פזמונים, רובם בשיתוף פעולה עם המלחין סשה ארגוב, ביניהם 'יוסי ילד שלי מוצלח', 'ככה סתם', 'שיר חתולים' ועוד.

ע. הלל זכה להערכה רבה על יצירתו הספרותית ולפרסים ספרותיים: פרס יעקב פיכמן (1986), פרס זאב על מפעל חיים בתחום ספרות ילדים (1988) ועיטור כבוד על שם אנדרסן לספרות ילדים (1990).

ב-29 ביוני 1990 נפטר הלל עומר ממחלת לב, והובא למנוחות במשמר העמק.