נולד בשנת 1919 בגרודיאדס, גרמניה. בשנת 1934 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. לאחר כשנה הצטרף להכשרת נוער בתל-יוסף  ואחרי כן הצטרף לגרעין שהקים בשנת 1936 את קיבוץ חולתה.

בשנת 1935 רכש מצלמת כיס ראשונה והחל לצלם כחובב. את השכלתו המקצועית רכש בכוחות עצמו מספרות מקצועית, ממגזינים ומשנתונים בינלאומיים לצילום. בעקבות עבודתו כדייג בקיבוץ החל לצלם את אגם החולה, והמשיך לתעד את ייבוש האגם בין השנים 1958-1951. הצילומים התפרסמו לראשונה בספר 'הרפתקה באגם' (1956). 

בשנת 1957 השתלם במשך כשלושה חודשים בצילום בפריז. הוא עבד במעבדת צילום שפיתחה והדפיסה תמונות לצלמי העיתונות החשובים של התקופה, ביניהם אנדרה קרטייה-ברסון. אחרי שובו לישראל החל לפתח את ענף הצילום בקיבוץ. באותה שנה הוצגו תצלומים מסדרת 'שירת האגם הגווע', המתעדת את ייבוש החולה, בתערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, שהייתה אחת התערוכות הראשונות של צלם ישראלי במוזיאון. בשנת 1960 יצא לאור הספר 'שירת האגם הגווע' שהיה לאחד הספרים המכוננים בתולדות הצילום המקומי.

עד מהרה הפך מירום לכתובת וסמכות בתנועה הקיבוצית ומחוצה לה בנושא הצילום. במשך כ-20 שנות פעילותו כצלם, מעצב, מפיק ומוציא לאור פרסם 34 ספרים אשר נמכרו במאות אלפי עותקים. ספריו עסקו בנושאים כמו נופים, טבע, ילדים, תיאטרון ועוד. בין המפורסמים שבהם: 'לילך מקבוצת האילנות', 'הבובה זיוה', 'הים המוזר' ו'חצרו של קיבוץ'. בין הספרים שהפיק היו שמונה שנתוני ישראל לצילום, שיצאו לאור בשנים 1971-1964. בשנתונים אלה הופיעו צילומים של צלמים ישראלים רבים, מקצועיים כחובבים, בהם גם חברי קיבוצים רבים יחסית. תצלומיו בעלי הסגנון האסתטי האופייני ומפעל ההוצאה לאור שלו בשנות ה-50 וה-60 הותירו חותם בולט על תקופה שלמה בתולדות הצילום בישראל.

תצלומיו של מירום הופיעו בעיתונות היומית והתקופתית, בביטאונים שונים, בספרים ובאלבומים. הוא הציג תערוכות יחיד. התערוכה 'שירת האגם הגווע' נדדה גם לחו"ל, הוצגה במוזיאון למדעי הטבע בניו-יורק, בפריס, במונטוידיאו, בבואנוס-איירס, ובלה-פאס. בשנת 1974 הפסיק מירום לפעול כצלם ופתח עסק להפקה ושיווק של תצלומים מן הארכיון שלו, אשר הודבקו על לוחות דיקט. בשנת 1978 פרש סופית מעסקי הצילום. בשנת 2000 קיבל פרס על מפעל חיים מטעם מוזיאון ישראל. בינואר 2010 החליטה ועדת פרס ישראל להעניק לו את פרס ישראל לצילום לשנת 2010.

מירום עסק בסוגי יצירה נוספים: הדפסי משי, תחריטים, פסטל, אקריליק ועוד. יצירותיו הוצגו בתערוכות יחיד בבית סוקולוב (1976), בשווייץ (1979) ועוד. עם זאת תרומתו לאמנות הצילום היא מכרעת עבור האמנות הישראלית. מלבד שנתוני הצילום, והיא מצאה את ביטוייה הראשי, בסדרת ספרי צילום שהוציא לאור במהלך השנים. באלבומים אלה הועבר הדגש מתיאורי הווי ומצלומי אתרים עתיקים אל חדירה מעמיקה יותר לנופים וטבע, ומן העדות המצולמת אל העיצוב האמנותי.

פטר מירום היה מן הראשונים שעיצבו אפוס אמנותי מצולם בעל עלילה חווייתית: 'שירת האגם הגווע'. הוא פקח את עיני המתבונן לרזי הר ומדבר, לטבע הבראשיתי הנושא חיות ובשורה בכוח עצמו, ולאו דווקא כמשרת האדם וכ'מסגרת' לתרבות שיכונים. הוא היה מן הראשונים שהשכילו להוציא ספר שלם ומהימן על 'חצר הקיבוץ' - ולא עוד לקט מקרי של תמונות חג וטיפוסי עובדים, אלא צירוף מאובחן של התרחשויות ספציפיות ושל מראות קיבוציים.

ועדת פרס ישראל כתבה בנימוקיה: 'מירום חולל מפנה בצילום הישראלי החל מראשית שנות השישים באמצעות עבודתו יוצאת הדופן והחדשנית לעומת הצילום התיעודי-ממסדי קלאסי של התקופה. מירום פיתח ראיה פיוטית לטבע בתפארתו ולסכנת הפגיעה בו, ושילב בעבודתו שאיפה לערכים צורניים על גבול המופשט כפי שבאו לידי ביטוי בספרו פורץ הדרך 'שירת האגם הגווע''.

צלם: פטר מירום, באדיבות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי ©