Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

ראש האתר אישים

שק משה (ציור/פיסול)

אמן. משנת 1957 בקיבוץ בית ניר.
תאריך לידה:   1936
מקום לידה:      פולין
תאריך עליה:   1948




קישורים לאתרים:

 נולד בשנת 1936 בעיר זאמאשט בפולין. בזמן מלחמת העולם השניה נמלט עם משפחתו לעיר בוכרה באוזבקיסטן. בשנת 1948 עלה לארץ, לאחר אחרי שהייה במחנה מעבר בקפריסין, שם למד עברית. בשנת 1957 נמנה עם מקימי קיבוץ בית ניר.  בשנים 1977-1959 היה תלמידו ועוזרו של הפסל רודי להמן.

במהלך השנים הציג את עבודותיו בתערוכות יחיד וקבוצתיות. בשנת 1973 הציג תערוכת יחיד ראשונה. תערוכות נבחרות: פסל בגן (1960), גלרית בלטמן (1973), משכן לאמנות בחולון (1975), תיאטרון ירושלים (1977), יד לבנים כפר-סבא (1977), מאה שנות התיישבות (1982), בית האמנים בתל-אביב (1980), גלרית הקיבוץ (1982), 'צלמים', המוזיאון הפתוח - גן התעשיה עומר, המוזיאון הפתוח בתפן (2007) ועוד.

פסלים רבים שיצר פזורים בקיבוצו ובמרחבים ציבוריים ברחבי הארץ, בין השאר בתל-אביב (ברחוב מרמורק, בגינת שינקין ובבית האופרה),  בירושלים (בגבעת זאב ובנחלת שבעה), בגבעת חביבה, בעין המפרץ ועוד. בנוסף, הוא מלמד פיסול בבית הספר לאמנות "בסיס" בבית ינאי, ולאחרונה מעצב תכשיטים במפעל הקיבוצי-משפחתי של אשתו, שולה שק.

 
מרבה לחקור את חבל לכיש, שבמרכזו שוכן קיבוצו בית ניר. מחפש ומוצא הקשרים ושורשים תרבותיים אוניברסליים במחילות ובמערות הרבות באזור. שק גורס כי התרבויות שנוצרו באזור הן תרבויות של רצף, קשר וחיבור. לדברי שק: "הלוקאליות של האזור משמעותה סינתזה של תרבויות. התרבויות השונות שנפגשו בצומת הדרכים הצמיחו דבר חדש. כאן נוצר האלף-בית הפונטי, כאן נכתב התנ"ך, כאן צמחו היהדות, הנצרות והאסלאם". עבודתו הפיסולית מתמקדת בדיאלוג שבין התרבות המקומית - הקדומה והעכשווית - לבין הנוף שמתוכו היא צומחת.

העיצובים של שולה מושפעים גם הם, כמו של בעלה, מאייקונים ומאסתטיקה של תרבויות עתיקות. לאחרונה, החל משה עצמו לעצב תכשיטים, ואחרי מחקר על הכתב העברי העתיק הוא משתמש בידע שצבר גם לטובת תכשיטי הכסף.

ליד חדר האוכל נמצא המקלט, ועליו תחריטי בטון שיצרו שק וחבריו בהשראת עיטורים בכנסייה, שחורבותיה התגלו בסביבה.
 
שק רואה את שכבות ההיסטוריה מבעד לפריזמה של ההווה. בטיוליו באזור הוא מגלה וחושף, לומד ומפנים צורות ואסטטיקה של תרבויות קדומות יותר, שחיו כאן באזור.
 
 יצירותיו מושתתות על שלושה יסודות: המקום – יצירה מתוך חומרים מקומיים, כמיהה אל מאפיינים אזוריים, כבוד ואהבה לדורות של אמנים  החומר – זה שיודע לשטות בנמהר ולהיענות למי שקשוב אליו. זה שיש ללמוד ולהבין אותו ולעשות איתו אהבה. הרצף – הכמיהה אל סודות העבר, אל פתרונות בני אלפי שנים, אל האמירות המדויקות של יוצרים שחיו בארץ הזאת ואל האנשים שנסחפו לחופיה ומנסים להכות בה שורש.

 במכלול יצירתו סדרות  טוטמים, חרסים ובעלי חיים. בכולן ניכר הניסיון לבדוק שוב ושוב, חוויות צורניות של פנים וחוץ, נפח וחומר, צליל, מקצב וצבע. דיאלוג מתחדש עם ההווה ועם החומר המקומי והכלל-תרבותי.