Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

ראש האתר אישים

בן-אליעזר הוימן אורי (ציור/פיסול)

מאמני ההתישבות העובדת. יצר ציורי שמן, גואש, קולאז'ים, חיתוכי עץ ופסלים. היה חבר קיבוץ עין חרוד (מאוחד).
תאריך לידה:   29-10-1913
תאריך פטירה:   30-01-2010

מקום לידה:      גלזנקירשיין, גרמניה
תאריך עליה:   13-09-1937


,'יהודי חופר את קברו', חיתוך עץ, 1963,'קומפוזיציה', קולאז', 1990

קישורים לאתרים:
אורי (וולטר) הוימן נולד ב-29 באוקטובר 1913 בגלזנקירשיין בגרמניה, בנם של אמיל-אליעזר וברטה הוימן. בשנת 1933, עם עלית הנאצים לשלטון, עזב את גרמניה ועבר להולנד, שם הצטרף לתנועת 'החלוץ'. ב-13 בספטמבר 1937 עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ עין חרוד. המראות החדשים, האנשים והרעיון הקיבוצי שבו את לבו והתאימו לאישיותו, והוא החליט לקבוע שם את ביתו. אורי הוימן הקים בעין חרוד משפחה והשתלב בענפי המשק. בתחילה עבד ברפת ובהמשך בלול. בלילות עסק באמנות. ציוריו הרבים ביטאו את רשמיו מהמראות בעין חרוד: הנופים החדשים, הצמחיה והאנשים. על ציוריו  נהג לחתום 'אורי בן-אליעזר'.

לאחר שהגיעו לארץ ישראל הידיעות על השואה, החל ליצור ציורים וחיתוכי עץ, בעיקר בשחור לבן, שבאמצעותם ביקש להנציח את מאורעות השואה וסבל העם היהודי. נושא זה הרבה להעסיק אותו במהלך השנים. ב'שבת השחורה' (יוני 1946) נלקח למעצר ברפיח. בתקופת מעצרו תיאר באמצעות פסלים קטנים את המחנה ברפיח ואת העצורים. נושא נוסף המופיע בציוריו הוא רשמים ממסעות בחו"ל. יצירותיו של אורי הוימן הוצגו בתערוכות יחיד בעין חרוד ובקיבוצים נוספים.

לאחר הפילוג בקיבוץ עין חרוד בשנות ה-50 היה לחבר עין חרוד מאוחד. בשנת 1988 פירסם הקיבוץ  את הספר 'אורי בן אליעזר הוימן : לקט המייצג חמישים שנות יצירה בתחום הציור'. במבוא לספר מתאר אורי הוימן את דרכו באמנות:

'בבואי  לעין-חרוד משכו אותי - הנוף החדש והזר, הצומח ודמויות האנשים העובדים. בדרכי לחדר-האוכל עמד צריף המטבח של ההורים. הייתי עובר ומן החלון היו נשקפות אלי דמויות ההורים, אשה לשה בצק, מנקה עוף או מבשלת.

הבעת פני העובדות כבשה אותי ומשכה, באיזו רצינות נעשתה העבודה תוך ריכוז מלא ורציני וביציבה מיוחדת, את זה ניסיתי להביע. הקדשתי לזה הרבה זמן והתאמצתי לתפוס את הבעת הפנים, את העמידה ואת כח הידיים העובדות.

גרתי בקרבת מקום, באחד האוהלים שעמדו אז בחורשה הקטנה... השכנות הקרובה הקלה עלי את ההסתכלות והייתי מתבונן הרבה בהווי, בדמויות ובחיים ב'צריף ההורים'. היה זה מטבח כשר, אותו ניהלו הורי החברים שהגיעו בעקבות בניהם לעין חרוד.

במקום זה בישלו ואכלו. בשובי למקום מגורי באהל הייתי מוסיף ומצייר, או משלים את הדמויות, או מצייר טבע דומם.

אחרי 4 שנות ציור נאסף קצת חומר והצגתי את יצירותי בחדר המוסיקה שלא היה אלא צריף עץ צנוע וקטן, בו מעל גבי הפטפון היחיד השמיע חבר ותיק, מדי שבוע מוסיקה קלאסית לחברים.

כעבור כמה שנים הצגתי במחסן-הבגדים שהלך ונבנה - היה כבר אוסף יותר מגוון, במרכזו עמדו רישומי פסלים שציירתי בעקבות פסל, דמות עם כדור ביד  שעמד בחדרו של הרופא וניסיתי לשרטט אותו מכל הכיוונים ועברתי גם לפסלים אחרים. אהבתי את העבודות האלה והיום, ממרחק של שנים, יש לי סיפוק ועדיין העבודות האלה מדברות אל ליבי.

מעגל הנושאים שהעסיק אותי גדל והתרחב.

אינני בטוח שהייתי לומד דווקא אמנות לו נשארתי בגרמניה, אך כיוון שנאלצתי לברוח, הרגשתי בחוסר המוצא שבחיי בגרמניה והגעתי לעמק על כל התרחשויותיו - ולבטא הרבה, לא הרפה ממני הצורך לאחוז בעפרון ובמכחול. לאחר הגישושים הראשונים אני ממשיך לבטא את ההתרשמויות והחוויות הדוחקות בי ומבקשות מוצא ופורקן. מתעד בציור את מה שנחרת בנפשי.

לאחר שהגיעו אלינו סיפור הזוועה והאימה מן השואה, הייתי נתון כולי לאסון וניסיתי לפרוק את הכאב ואת הזוועות שראיתי בדמיוני, על גבי הנייר - התמונות וחיתוכי-העץ היו בעיקר בשחור-לבן, בהם רציתי להנציח את הסיפור הנורא ואת הסבל שעבר על בני עמנו. זה נושא שרודף אותי עד היום ולא מרפה ואני שב אליו מדי פעם.

ב-1946 אחרי שנלקחתי עם כל חברי המשק לרפיח ניסיתי תוך השהות במחנה, ליצור פסלים קטנים ולתאר את מחנה רפיח ואת אנשי הישובים כלואים כשהם עקורים מבתיהם.

כמה פעמים הצגתי את עבודותי - שכללו גם רשמי מסע בחו"ל, אלה אינם ציורים פרי חוויה מתמשכת אלא צורך לקבוע רשמים שלא ישתכחו, או משהו לקישוט ולתזכורת ונסיון להתמודד גם עם נושאים מקובלים בציור: פנות בערי אירופה, נהרות, גשרים, אמסטרדם, שטוקהולם והאור האירופי במיוחד והאפלולי.

כמובן כיליד אירופה וחניך תרבותה, ניכרת בעבודתי השפעת האמנים שיצרו בימי ילדותי ונעורי - בציורי שחור-לבן הושפעתי כנראה מהציירת הסוציאליסטית הגרמנית קטה קולביץ ובצבעים - מהקלאסיקנים האירופאים, שאת רוחם ספגתי בארץ הולדתי גרמניה.

עדיין אני מבקש את דרכי.

אחרי כל השנים הרבות בהן אני מצייר לא אוכל להגיד שגיבשתי לעצמי דרך ברורה שהיא שלי.


אינני אוהב להעתיק נוף, הנוף כפי שהוא בטבע הוא היפה ביותר. אבל גם אינני מוצא את דרכי רק במופשט, למרות שהוא מושך אותי. גם במופשט אני מחפש מרכז, נקודה, משהו ריאליסטי - כי הציור הוא כמו דיאלוג עם הזולת וחשוב לי שיבינו אותי.

לכן אני מציג מדי פעם את עבודתי בישובים השונים, מעמיד את עצמי למבחן ומרוצה לקבל דברי בקורת והדים ליצירתי.'


ב-30 בינואר 2010 נפטר אורי הוימן בקיבוצו.


Click to enlarge

אוטופורטרט : 'פליט'
על שער הספר 'אורי בן-אליעזר'
באדיבות המשפחה ©

Click to enlarge

'יהודי חופר את קברו', חיתוך עץ, 1963
באדיבות המשפחה ©

Click to enlarge

'קומפוזיציה', קולאז', 1990
באדיבות המשפחה ©


ספרים אודותיו:

- אורי בן אליעזר הוימן : לקט המייצג חמישים שנה בתחום הציור / [עריכה : נריה ציזלינג]. עין חרוד מאוחד : [חמו"ל], 1988
- אורי הוימן : 29 באוקטובר 1913-כ"ח תשרי תרע"ד, 30 בינואר 2010 - ט"ו בשבט תש"ע / [עריכה : ענת ציזלינג]. ‬עין חרוד מאוחד : [חמו"ל], 2010