עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עקרה משפחתו לוינה. בגיל 17 התנדב לצבא האוסטרי ושירת כקצין עד סוף המלחמה. למד באקדמיה לחקלאות ובאוניברסיטת וינה. בשנת 1919 היה ממייסדי תנועת 'השומר הצעיר' בווינה ומראשיה. בשנת 1920 עלה ארצה. עבד בכינרת וב'גדוד העבודה' בסלילת הכבישים טבריה-צמח וטבריה-טבחה. הצטרף לקבוצה הראשונה של 'השומר הצעיר' בביתניה עילית והיה לדמות המרכזית בה. היה ממייסדי ההסתדרות הכללית בשנת 1920. בשנת 1924 כשחידשה 'השומר הצעיר' בארץ את הקשר עם התנועה בגולה, יצא כשליח התנועה לפולין. משנת 1924 שימש מזכיר 'השומר הצעיר' העולמי.
ממנהיגי תנועת 'השומר הצעיר' בארץ וממעצבי האידיאולוגיה העיקריים שלה. הפך את ה'שומר הצעיר' מתנועת נוער צופית הדוגלת ברעיונות סוציאליסטיים-הומניים מופשטים לתנועת התיישבות פוליטית המשלבת ציונות ומרכסיזם. בשנת 1927 הקים את 'הקיבוץ הארצי השומר הצעיר', נבחר למזכיר התנועה, והשתתף בניסוח עקרונותיה. גיבש את מושגי היסוד התנועתיים, בהם 'קולקטיביות רעיונית' ו'תורת השלבים'. בשנת 1929 היה ממקימי קיבוץ מרחביה, שם חי עד סוף ימיו. ייצג את תנועתו במזכירות הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית ובוועד הפועל של ההסתדרות הציונית. שימש כציר במרבית הקונגרסים הציוניים והיה חבר הוועד הפועל הציוני. הירבה לחלוק על האקטיביזם של דוד בן-גוריון ועל הסוציאליזם המתון של מפא"י. העריך את הישגי 'הסוציאליזם המהפכני' בברית המועצות, למרות שגם מתח עליו ביקורת, בין השאר בשאלת היחס לציונות. בשנות ה-40 התנגד לתוכנית בילטמור ותמך ברעיון המדינה הדו-לאומית. רעיון זה היה לחלק ממצע 'מפלגת פועלים השומר הצעיר' שהקים בשנת 1946 ועמד בראשה.
היה ממייסדי מפ"ם בשנת 1948 ומנהיגה. שימש כמזכ"ל המפלגה עד 1973. היה חבר כנסת מטעם המפלגה בכנסות הראשונה עד השביעית (בשנים 1973-1949). בכנסת הראשונה היה חבר בוועדת הכנסת. בכנסות החמישית עד השביעית היה חבר בוועדת החוץ והבטחון.
שותפו בהנהגת התנועה, ובמעמד כמעט שווה לו היה יעקב חזן. במשך שנים רבות הנהיגו שניהם את 'השומר הארצי' ומפ"ם ופעלו בהרמוניה משותפת. למרות שהחזיקו בשני המקומות הראשונים ברשימת מפ"ם לכנסת, כחלק מהחלטה משותפת ביניהם, בחרו שלא להתמנות לתפקידי שר, אלא לעסוק בחיזוק היסודות האידיאולוגים-חינוכיים בתנועה ובפעילות פרלמנטרית וקיבוצית.
בשנים הראשונות למדינה התנגד לשותפות מפלגתו בקואליציה וביקר בחריפות את האוריינטציה המדינית המערבית של הממשלה, את התפיסה הממלכתית, את הסכם השילומים ואת הממשל הצבאי. תמך במרקסיזם ובברית המועצות, ועם משה סנה ניסה להשליט במפ"ם את תפיסות 'השומר הצעיר'. חשיפת עוולות משטרו של סטלין גרמה לבקיעים באוריינטציה המרכסיסטית. במפלגה התחולל קרע שגרם להרחקתם של סנה ותומכיו ממפ"ם בראשית 1953. במפלגה גבר המתח בין סיעות 'השומר הצעיר' ו'אחדות העבודה' שהסתיים בפרישת האחרונים בקיץ 1954 ובהקמת מפלגת 'אחדות העבודה-פועלי ציון'. מכאן ואילך הנהיג את מפ"ם ללא עוררין ועמד בראש רשימותיה לכנסת. במהלך השנים פחתה ההערצה לברית המועצות וגברה הנטייה לשיתוף פעולה עם מפא"י. בשנת 1955 הצטרפה מפ"ם לקואליציה עם מפא"י. לאחר מלחמת ששת הימים התנגד לנסיגה מוחלטת מהשטחים שנכבשו והפגין עמדות 'ימניות' יחסית למפלגתו. בשנת 1969 תמך בהצטרפותה של מפ"ם למערך,( ובשנת 1984 תמך בהשארותה במערך עד להקמת ממשלת האחדות הלאומית.) בשנת 1973, בתום אותה קדנציה פרש מכל תפקידיו הפורמליים אך המשיך להשפיע בשנים הבאות על מפ"ם.
בשנים אלו התגבשה המפלגה כתנועה ציונית סוציאליסטית, בעלת גישה פרגמטית, ואידיאולוגיה שמאלית מגובשת, הנמצאת מעט שמאלה למפלגת השלטון. בסיס כוחה של המפלגה היה 'הקיבוץ הארצי', בהנהגתם של מאיר יערי ויעקב חזן. אישים אלה הובילו את הקו האידיאולוגי של המפלגה, וניווטו אותה באותן שנים וזאת מבלי שהיו חברים בממשלה. הייתה זו דוגמה נדירה בשדה הפוליטיקה הישראלית לשיתוף פעולה בין שני אישים שנחשבו לסמכות עליונה ולמורי הלכה בעיני חברי מפ"ם, אשר פעלו שלא מתוך יריבות, והביאו לאחדות השורות במפלגתם.