למד בגימנסיה 'תרבות' והיה בוגר הסמינר למורים בווילנה. היה פעיל בתנועת 'החלוץ' ועבד כמורה וכמנהל בבית ספר 'תרבות' בווילנה. עמד בראש הקן המקומי של 'השומר הצעיר'. עלה ארצה בשנת 1934 והצטרף למפא"י. משנת 1935 עבד במחלקה לתעשייה של 'המשביר המרכזי', ובמקביל למד בבית הספר הגבוה למשפט וכלכלה בתל אביב. בשנת 1948 נבחר להנהלת 'הקואופרציה הצרכנית'. במסגרת תפקידו עסק בהקמת מפעלים צרכניים ושיתופיים ובהכנסת שיטות שיווק חדשות. השתלב בפעילות של סניף מפא"י, בתל אביב ובשנת 1955 נבחר לראשונה למועצת עיריית תל אביב. משנת 1959 כיהן כסגנו של ראש העירייה מרדכי נמיר ושימש בתפקיד עד לשנת 1968. במקביל התבסס מעמדו במפא"י כאחד מראשי 'הגוש' וכן שימש כדירקטור בבנק לאומי. בשנת 1961 נבחר לתפקיד יו"ר ועדת הכספים של עיריית תל-אביב וליו"ר ועדת בניין ערים, ופעל במסגרת תפקידו זה לפיתוח העיר על ידי הגדלת תקציבי הפיתוח והקמת חברות משותפות עם הממשלה וגופים ציבוריים נוספים.

בשנים 1973-1969 כיהן כראש עיריית תל-אביב. בשנות כהונתו כראש עיר השתדל להפוך את תל אביב יפו למרכז כלכלי, תיירותי ותרבותי. פעל לחיסול שכונות עוני ולהקמת שכונות חדשות. הקים את פארק הירקון , קידם את פרוייקט מנשייה ופרוייקט נתיבי איילון, והחל בשיפוץ הטיילת, בהקמת פארק קלור, בהקמת כיכר אתרים. דאג לשיפור מערכת החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי והקים את 'קרן תל אביב לספרות ואמנות'. בתקופתו נחנך בניינו החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות, הונחה אבן הפינה לספרייה המרכזית (בית אריאלה), נפתח המוזיאון לתולדות תל אביב ונחנך היכל הספורט ביד אליהו. וכן הוא דאג לפיתוח אוניברסיטת תל-אביב. בבחירות העירוניות בסוף שנת 1973 הפסיד את ראשות העיריה לשלמה להט.

אחרי תקופת כהונה קצרה כיו"ר מועצת המנהלים של 'עמידר', התמנה במרץ 1974 לשר השיכון בממשלת גולדה מאיר. לאחר התפטרותה של מאיר, מונה ביוני 1974 לשר אוצר בממשלת יצחק רבין וכיהן בתפקיד עד יוני 1977. במסגרת תפקידו נאבק להפחתת האינפלציה שנגרמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הנהיג רפורמה במס הכנסה לפי המלצות ועדת בן-שחר, והנהיג מס ערך מוסף ומס מעסיקים. כיהן כחבר כנסת מטעם 'המערך' בכנסת התשיעית בשנים 1979-1977, נמנה עם ראשי המחנה 'היוני' והיה חבר בוועדת הכספים. כיהן בתפקיד עד לפטירתו.