היה ממייסדי האגודה הציונית 'התחייה' בטבריה. עבד כמורה בבית-הספר אליאנס בטבריה ובמושבה מנחמיה. במלחמת העולם הראשונה שימש כמוכתר המושבה כינרת. בשלהי מלחמת העולם הראשונה הצטרף למשטרה. בתחילה ארגן את משטרת העיר טבריה, התמנה לקצין חקירות ותוך זמן קצר היה למפקד המשטרה בגליל התחתון. היה ממארגני משטרת הפרשים היהודים שהבטיחה את ביטחון הישובים היהודיים בגליל. שירת בתפקידים משטרתיים שונים בנצרת, בירושלים, בחיפה ובתל אביב. בין השאר חקר את רצח ארלוזרוב ושימש כסגן מפקד בית-הספר לשוטרים בירושלים. במקביל למד בבית הספר למשפטים בירושלים והוסמך כעורך-דין. בשנת 1935 נתמנה לשופט שלום ושימש בתפקיד ביפו, בתל אביב ובחיפה. בשנים 1948-1945 כיהן כשופט שלום ראשי במחוז לוד. היה מקורב כל השנים ל'הפועל הצעיר' ולמפא"י, באמצע שנת 1948 הצטרף לשורות מפא"י. היה נציג 'התאחדות הספרדים' במינהלת העם, במועצת העם ובמועצת המדינה הזמנית. כיהן בממשלה הזמנית כשר המשטרה והמיעוטים ונמנה עם החותמים על מגילת העצמאות. כיהן כחבר כנסת בשש הכנסות הראשונות (בשנים 1967-1949). בבחירות לכנסת הראשונה עמד בראש רשימת 'האיחוד הארצי של הספרדים ובני עדות המזרח', שזכתה בארבעה מנדטים, וייצג אותה בממשלה כשר המשטרה. בחמש הכנסות הבאות כיהן מטעם מפא"י ונחשב לנציג הבכיר של עדות המזרח במפלגה. המשיך לשמש כשר המשטרה עד סוף שנת 1967.