עלה ארצה בשנת 1925. הצטרף ל'הגנה' בשנת 1939. בוגר קורסים למפקדי כיתות ומפקדי מחלקות בשנת 1942. נעצר על ידי הבריטים ב'שבת השחורה' והיה במעצר ברפיח. במלחמת העצמאות שירת כמג”ד ב'גבעתי', הקים את פלוגת הג`יפים המכונה 'שועלי שמשון', והשתתף בקרבות קשים בחזית הדרום. בתום הקרבות מונה לראש מטה פיקוד דרום. השתלם בארה”ב במינהל ציבורי בשנת 1951. בשובו שירת כראש אגף כוח אדם בשנים 1956-1952. היה אלוף פיקוד מרכז בשנים 1958-1956, בתקופה שבה התרחש הטבח בכפר קאסם. בשנת 1958 מונה לסגן הרמטכ"ל ולראש אגף מטה. שהה בהשתלמות בסורבון בפאריז בשנים 1960-1958. בשובו כיהן כרמטכ"ל בשנים 1964-1961. תקופת כהונתו היתה רגועה יחסית ונוצלה לבניית צה"ל והפיכתו לצבא גדול ומודרני יותר. נקלט ציוד חדיש, נערכו תימרונים נרחבים, פותחה תורת לחימה ישראלית ונעשו מאמצים לגיוס אנשי קבע. לאחר שחרורו מצה"ל, כיהן כמנכ”ל מקורות בשנים 1967-1964. בהשפעת משה דיין הצטרף לרפ"י בשנת 1965. באותה שנה נבחר מטעם המפלגה לכנסת הששית, אולם התפטר כעבור מספר שבועות. בשנים 1974-1967 שימש עוזרו של שר הביטחון משה דיין, ועסק בענייני כספים, משק, רכש, פיתוח מדעי וייצור עצמי של מערכת הביטחון. פרש מהתפקיד לאחר מלחמת יום הכיפורים ופנה לעסקים. שימש במגוון תפקידים ניהוליים בכירים במשק הישראלי, בין היתר היה מנכ"ל 'כלל תעשיות', יו"ר מועצת המנהלים של 'בזק', 'צים', 'התעשיה האווירית', 'המפעלים הפטרוכימיים' ו'כרמל אולפינים', סגן  יו"ר 'החברה לישראל'. וכן שימש יו"ר חבר הנאמנים של תיאטרון 'הבימה'. בשנת 1987 היה חבר בוועדת הבירור בקשר לפרשת פולארד. בשנת 1995 הצטרף ל'מועצה לשלום ולביטחון', המזוהה עם השמאל. באפריל 2004 חתם על מכתב תמיכה של בכירי מערכת הביטחון ב'תוכנית ההתנתקות' של אריאל שרון.