למד בחדר ובתיכון עברי. בשנת 1915 היה ממייסדי 'תנועת הצופים העבריים' בפולין (שהיתה ל'השומר הצעיר') ונמנה על ראשוני 'החלוץ' שם. למד בפוליטכניקום בווארשה. היה חבר ההנהגה הראשית של 'השומר הצעיר' בפולין וחבר מרכז 'החלוץ'. עלה ארצה בשנת 1923, עבד כפועל בפרדסים בחדרה וביבוש ביצות בעמק בית-שאן. הצטרף לקיבוץ 'השומר הצעיר ב'', שהקים את קיבוץ משמר העמק בשנת 1926.
במהרה נהיה לדמות מרכזית בקיבוצו ובתנועת 'הקיבוץ הארצי'. מילא תפקיד פעיל בהפיכתה של התנועה לגרעין של מפלגה פוליטית. יצא לשליחויות בחו"ל מטעם התנועה ושימש בתפקידים שונים במוסדות המרכזיים של ההסתדרות הכללית והתנועה הציונית ובמוסדות הנבחרים של היישוב. נעשה שותפו הנאמן של מאיר יערי בהנהגת 'השומר הצעיר', 'הקיבוץ הארצי' ומפ"ם במשך עשרות שנים, כשיחודן של תנועות אלו בתנועת הפועלים בארץ הוא ההזדהות עם ברית המועצות והקומוניזם.
בשנת 1948 היה ממייסדי מפ"ם, ומשנת 1949 היה מראשי התומכים בקו הפרו-סובייטי של המפלגה. הזדהה עם ברית המועצות והתנועה הקומוניסטית העולמית בכל, פרט ליחסה לשנבע לדעתו מחוסר הבנה מצד המפלגה הקומוניסטית. בשנת 1952 הכתיר את ברית המועצות כמולדתו השנייה של העם היהודי. עם מותו של סטלין כתב עליו מאמר הספד נרגש ב'על המשמר'. בעקבות משפטי פראג שינה דעתו ועשה יד אחת עם יערי כדי להרחיק מהמפלגה את משה סנה, שהמשיך לדבוק בקו הפרו-סובייטי.
היה חבר כנסת מטעם מפ"ם (ואחרי כן מטעם המערך) בכנסות הראשונה עד השביעית בשנים 1973-1949. בכנסת הרביעית היה חבר בוועדת הכנסת ובכנסות החמישית עד השביעית היה חבר בוועדת חוץ ובטחון. בחר שלא לכהן בתפקידים ממלכתיים שיגרמו לו לזנוח את עיסוקיו האחרים - אידיאולוגיים, תנועתיים, פרלמנטריים וחינוכיים, שהיתה להם השפעה רבה גם מחוץ למפ"ם. היה מהתומכים בשיתוף הפעולה עם מפלגת העבודה ובהקמת 'המערך' בשנת 1968. לאחר מלחמת ששת הימים היה לו תפקיד מרכזי בגיבוש העמדות "היוניות" של מפ"ם. בשנת 1984 התנגד להשתתפות מפ"ם בממשלת האחדות ותמך בפירוק 'המערך'. בשנות ה-80 היה מהמועמדים לנשיאות המדינה, ובשנת 1992 הוצב במקום האחרון ברשימת מפלגת מרצ לכנסת. בשנת 1989 זכה בפרס ישראל על מפעל חיים, על תרומה מיוחדת לחברה ולעם בישראל.