למד מדעי הטבע באוניברסיטאות וארשה, ציריך ופטרבורג. בווארשה הצטרף לארגון הסטודנטים הציוני 'קדימה'. הוסמך כדוקטור למשפטים באוניברסיטת פטרבורג בשנת 1908 ועבד כעורך-דין בווארשה ובפטרבורג. הצטרף לתנועת 'פועלי-ציון' וייצג אותה בקונגרסים הציוניים בשנים 1905 ו-1907. היה ממייסדיה של 'הברית העולמית של פועלי ציון' בשנת 1907. נבחר למועצת העיר ווארשה בשנת 1919. היה חבר במשלחת של 'הברית העולמית' לארץ-ישראל בשנת 1920. בפילוג שחל בארגון באותה שנה הצטרף לפלג השמאלי, ושימש כמזכיר 'הברית העולמית של פועלי-ציון שמאל' בשנים 1935-1920. השתתף בניהול המשא-ומתן על הצטרפות 'פועלי ציון שמאל' לקומינטרן. עלה ארצה בשנת 1925 והמשיך לעסוק בעריכת-דין. היה חבר ההנהגה הארצית של 'פועלי ציון שמאל', ייצג את התנועה במוסדות ההסתדרות הכללית ובאסיפת הנבחרים והיה מראשי דובריה נגד 'תוכנית בילטמור'. משנת 1944 ייצג את 'חזית השמאל' ב'וועד הלאומי'. היה ממקימי 'לאחדות העבודה-פועלי-ציון', חבר הוועד המרכזי של המפלגה וחבר הוועדה המדינית שלה. השתתף בהקמת מפ"ם והמשיך להחזיק בתפקידיו הקודמים. היה חבר 'מועצת העם', חבר 'מועצת המדינה הזמנית' וסגן היו"ר שלה ומהחותמים על מגילת העצמאות. כיהן כחבר כנסת מטעם מפ"ם בכנסת הראשונה בשנים 1951-1949. שימש סגן יו"ר הכנסת, יו"ר וועדת החוקה, חוק ומשפט וחבר בוועדת השירותים הציבוריים. היה ממקימי 'אחדות-העבודה-פועלי ציון', וכיהן כחבר כנסת מטעם המפלגה בכנסות השלישית עד החמישית בשנים 1965-1955. בכנסת השלישית היה חבר חבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט וסגן יו"ר הכנסת. לאחר פטירתו של יוסף שפרינצק כיהן כיו"ר הכנסת. בכנסות הרביעית והחמישית היה יו"ר ועדת השירותים הציבוריים, חבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט וחבר בוועדת הפנים.