מנהיג מפלגת השמרנים וראש ממשלת בריטניה בשנים 1902-1905. בתקופה זאת הציע שר המושבות בממשלתו את 'תכנית אוגנדה' להרצל ולתנועה הציונית. בעקבות דחיית התכנית על ידי התנועה הציונית החל להתעניין בבעיית היהודים ובציונות. בשנים 1916-1919 בכהנו כשר החוץ בממשלת בריטניה ניהל את המגעים עם התנועה הציונית שהביאו לפרסומה של 'הצהרת בלפור' ב-2.11.1917 . בהצהרת בלפור הביעה ממשלת בריטניה תמיכה ברעיון של הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל ונכונות לתרום להגשמת המטרה. לאחר סיום כהונתו כשר, המשיך לפעול למען התנועה הציונית, השתתף בגיבוש כתב המנדט הבריטי על ארץ ישראל ובאישורו של המנדט ב'חבר בלאומים' בשנת 1925 ביקר בארץ ישראל, נשא את נאום הפתיחה בטקס לרגל הקמת האוניברסיטה העברית, סייר בארץ והתקבל בכבוד בישובים השונים. חיבר ספרים בנושאי דת ופילוסופיה והסביר את אהדתו לציונות וליהודים בנימוקים של דת ומוסר.