למד פילוסופיה באוניברסיטאות פראג וברלין. התקרב לתנועה הציונית והצטרף לאגודת הסטודנטים הציונית 'בר כוכבא'. הושפע מתורתם של מרטין בובר, אחד העם וא.ד. גורדון. היה מראשי קבוצת הפועל הצעיר בגרמניה שדגלה בהגשמת הציונות מתוך גישה סוציאליסטית הומנית. שירת בצבא האוסטרי במלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה היה בין מקימי  'ההתאחדות', ששילבה את תנועות הפועל הצעיר וצעירי ציון. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל השתתף בפעילות הפועל הצעיר, וייצג את התנועה בועידת היסוד של הסתדרות העובדים הכללית. היה ממקימי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ומנהלו בשנים 1920-1935. בשנת 1928 התמנה למרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1935-1938 כיהן כרקטור הראשון של האוניברסיטה. הטיף להשלמה בין יהודים וערבים והיה פעיל ב'ברית שלום'. פעילות זו הרחיקה אותו ממפלגתו, הפועל הצעיר, והוא התמסר למחקר והוראה. עסק בעיקר בפילוסופיה של המדעים ובפילוסופיה של הדת. פרסם ספרים ומחקרים, כולל ספרי יסוד בתולדות הפילוסופיה ועקרונותיה. חתן פרס ישראל למדעי הרוח לשנת 1954 ופרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת 1974.