נולד בסיביר בזמן שאביו, משכיל עברי וחובב ציון, שהה שם בגלות. בגיל שלוש התייתם מאמו, בת למשפחת 'סובוטניקים'. כשהיה בן 13 שבה המשפחה לווילנה וזייד החל ללמוד את מקצוע היציקה. כעבור שנתיים נפטר אביו, והוא היה למפרנסה של המשפחה. בשנת 1901 הצטרף לאגודה הציונית 'דגל ציון' והיה ממקימיה של 'בני משה', אגודה ציונית-פועלית שהשתתפה בהמשך בהקמת מפלגת 'פועלי ציון'. בשנת 1904 עלה ארצה ועבד ביקב ובכרמים בראשון לציון. משם עבר לפתח תקווה ושם הצטרף לקבוצת שומרים שקיבלה עליה את השמירה בכרמי זכרון יעקב. אחרי שנפצע קשה בראשו בידי שומרים ערביים עבר לעבוד בבית חרושת בבן שמן. חלה בקדחת, עבר להתרפא בירושלים ואחרי כן הצטרף לקומונה של סתתים.

בשנת 1907 השתתף בהקמת הארגון החשאי 'בר גיורא'. עם חבריו הצטרף לקולקטיב הפועלים בחוות סג'רה וקיבל שם הכשרה חקלאית. הקבוצה קיבלה עליה את השמירה בחווה, ואחרי כן גם את השמירה על המושבה סג'רה. בשנת 1909 היה ממייסדי ארגון 'השומר' שהוקם במטרה להרחיב את השמירה היהודית למושבות נוספות. במסגרת האירגון נדד ועבד בשמירה בכפר תבור, במלחמיה, ביבנאל, בחדרה וברחובות. אחרי כן עבר לכרכור ועסק בחקלאות. ברוח ארגון 'השומר' טיפח את הקשרים עם השכנים הערביים וכיבד את מנהגיהם.

בשנת 1913 עבר למושב השומרים תל עדשים ועסק בחקלאות. בשנת 1916 הצטרף לקבוצה של חברי 'השומר' שהתיישבה בגליל העליון בסמוך למטולה, בנקודה שהיתה בהמשך לכפר גלעדי. לאחר מאורעות י"א באדר 1920, שבהם נהרגו יוסף טרומפלדור וחבריו בתל-חי הסמוכה, נעזבו תל-חי וכפר גלעדי לעשרה חודשים. זייד היה בין הראשונים שחזרו לכפר במטרה לשקמו.

בשנת 1926, בעקבות סכסוכים שהתעוררו בכפר גלעדי, עבר עם משפחתו לשייח' אבריק שבעמק יזרעאל ועבד שם כשומר של אדמות הקרן הקיימת. המקום היה מבודד ומרוחק מכל יישוב יהודי. למרות התנכלויות של השכנים הערבים, זייד מעולם לא נטש את עמדתו, אפילו לא כשנפצע בידי פורעים בשנת 1932.

אלכסנדר זייד היה לאגדה בחייו. היתה לו השפעה רבה על מבוגרים וצעירים. מקום מושבו המבודד שימש כמקום עלייה לרגל. הוא גם התיידד עם שכניו הערבים והיה מקובל עליהם.

ב-10 ביולי 1938 בדרכו לאסיפה בקיבוץ אלונים הסמוך נרצח בירי מן המארב. נקבר בבית הקברות של ארגון 'השומר' בכפר גלעדי.  על שמו הוקם במקום הישוב גבעות זייד.