נולד ביום 7.12.1894 בעיר בריאנסק, רוסיה. סיים את לימודיו בפוליטכניקום של פטרוגרד (כיום סנט פטרבורג) בהנדסת מכונות. בעת לימודיו היה בין מקימי הסניף המקומי של ארגון הסטודנטים היהודיים "החבר", שבו כיהן כחבר הוועד המרכזי. לאחר שתנועת "החבר" חברה עם תנועת "החלוץ" מונה להיות עוזרו של יוסף טרומפלדור בארגון ההגנה היהודית בפטרוגרד. בחודש ינואר 1925 נעצר על ידי השלטונות הבולשביקים וגורש לסיביר. בחודש ספטמבר של אותה שנה ברח מעיר הגירוש בזהות בדויה, המשיך בפעילות ציונית במוסקבה ובחודש אוגוסט 1926עלה ארצה.

בארץ שימש כמהנדס מכונות ראשי בהרכבת תחנת הכוח ההידרואלקטרית של חברת החשמל בנהריים. משנת 1930 ועד 1949 שימש כמהנדס ראשי ואחר כך מנכ"ל של חברת המים הארצישראלית, חברה שקדמה לחברת "מקורות" בפיתוח מקורות מים ואספקתם. לאחר שחברת המים הארצישראלית נרכשה על ידי "מקורות" בשנת 1949, שימש כמנהלה של חברה זו עד 1955.

בשנים 1932 עד 1940 היה חבר המפקדה של ארגון ה"הגנה" בירושלים. בשנים 1947 עד 1949 שימש כמרכז הייצור המלחמתי במפעלי התעשייה האזרחית (תע"ש חוץ), במינויו של דויד בן-גוריון.

תפקידים ציבוריים נוספים: נשיא אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל (1947 עד 1955); חבר הוועד המנהל של הטכניון מ-1948 עד מותו); חבר מועצת עיריית תל-אביב מטעם מפא"י (1951 עד 1955); יושב ראש מועצת המנהלים של חברת "מחצבי ישראל" (1955 עד 1963); מרכז הוועדה הממלכתית להתפלת מי-ים (1958 עד 1972).

נפטר ביום 28.12.1974.