למד רפואה ואחרי כן משפטים באוניברסיטת וארשה. בתקופת לימודיו החל בפעילות ציונית ובכתיבה פובליציסטית. בשנת 1905 השתתף בקונגרס הציוני ה-7 ואחרי כן היה ציר בכל הקונגרסים הציוניים וחבר הוועד הפועל הציוני. בשנת 1906 השתתף בוועידת הלסינגפורס של ציוני רוסיה והטיף ל'עבודת ההווה' - פעילות ציונית חינוכית וארגונית בגולה שתתרום לחיזוק מעמדם של היהודים בגולה. ערך עיתונים בפולנית, ביידיש ובעברית, ביניהם 'הצפירה', 'העולם' ו'היינט', שביטאו בעריכתו עמדות פרו-ציוניות. השתתף בהקמת רשת החינוך העברי 'תרבות' בפולין והנהיג את הפעילות הפוליטית הציונית בפולין בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה.

כיהן בשנים 1930-1919 כחבר הסיים (הפרלמנט הפולני ) ואירגן 'גוש יהודי' שאיגד את מרבית המפלגות היהודיות. בשנת 1922, בשיתוף פעולה עם מיעוטים אחרים (גרמנים, אוקראינים ועוד), הקים את 'גוש המיעוטים' בפרלמנט במטרה להבטיח את זכויות המיעוטים בפולין, בכללם היהודים. התפרסם בעמדותיו הלוחמניות האמיצות נגד האנטישמיות ובעד זכויות המיעוטים. ביקר בחריפות את החרדים מאגודת ישראל וגם את השתדלנות היהודית. באותה תקופה עמד בראש הסיעה הציונית הרדיקלית 'על המשמר', והתנגד בחריפות להקמת הסוכנות היהודית.

בשנת 1932 עבר לפריז. בשנת 1933 נבחר לחבר בהנהלת הסוכנות ועלה ארצה. בסוכנות שימש בתפקידים של ראש מחלקת העלייה בשנים 1935-1933, ראש מחלקת העבודה בשנים בשנים 1948-1933 ואחד מראשי מחלקת האירגון בשנים 1946-1935. עמד בראש מוסד ביאליק בשנים 1948-1935, היה גזבר הסוכנות בשנים 1950-1949 ונציב הסוכנות בשנים 1951-1950. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היה חבר ב'ועדת הארבעה' שהוקמה במטרה לקיים קשרים עם יהודי פולין ולסייע בהצלתם. בשנת 1942, כשהחלו להגיע לארץ ישראל ידיעות על ההשמדה ההמונית באירופה, נבחר לעמוד בראש 'ועד ההצלה', גוף בן 12 נציגים מהמפלגות השונות, שניסה לפעול להצלת יהודי אירופה. בשנת 1946, ב'שבת השחורה', יחד עם חברים נוספים מהנהלת הסוכנות, נעצר ונכלא במחנה המעצר בלטרון.

לקראת הקמת המדינה מונה לחבר במועצת העם והיה אחראי על נושאי הפנים במינהלת העם. היה מחותמי מגילת העצמאות, חבר מועצת המדינה הזמנית וכיהן בממשלה הזמנית כשר הפנים הראשון של מדינת ישראל בשנים 1949-1948. פיקח על הכנת הבחירות לכנסת הראשונה וניסה להיבחר בראש רשימה עצמאית, אך לא עבר את אחוז החסימה. למרות שהגיע ארצה כאיש 'הציונים הכלליים', נטה במרוצת הזמן שמאלה: היה לתומך מפ"ם ונודע כבעל השקפת עולם חילונית מוצהרת. בשנים הבאות התמקד בכתיבה פובליציסטית, בעיקר ב'על המשמר' והטיף להפרדת הדת מהמדינה. לאחר פטירתו של חיים ויצמן הוצע כמועמד מפ"ם לנשיאות, אך קיבל קולות בודדים בהצבעה. בשנים שלאחר מכן ערך את 'האנציקלופדיה של הגלויות' וספרים נוספים, ביניהם 'התנועה הציונית בהתפתחותה'. בשנותיו האחרונות חי בקיבוץ גן שמואל.