מחברי 'החלוץ' שהתארגנו בקרים בהנהגתו של יוסף טרומפלדור. עלה ארצה בשנת 1920 במסגרת העליה השלישית. היה ממיסדי 'גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור' וממנהיגיו. נחשב למנהיג כריזמטי ורב השפעה. השתתף בהקמת ההסתדרות הכללית והיה חבר המועצה שלה. בדצמבר 1926 התפלג גדוד העבודה ל'גדוד ימני' ול'גדוד שמאלי'. אלקינד היה ממנהיגיו הבולטים של הפלג השמאלי, שראה את העיקר במטרה הסוציאליסטית ובקידומה בארץ, ואשר התקרב לפק"פ (המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית).

בשנת 1927 חזרה לרוסיה קבוצה של עשרות חברים מהפלג השמאלי, שהתיאשו מארץ ישראל ומהציונות. הקבוצה בהנהגתו של אלקינד הקימה בחצי האי קרים קומונה שנקראה 'וויה נובה' (באספרנטו - 'דרך חדשה') ופעלה במתכונת דומה לקיבוץ ארצישראלי. השלטון הסובייטי שביקש לפגוע בתנועה הציונית בברית המועצות, עודד בתחילה את היוזמה ותמך במתישבים, אולם במהרה סר חינה של הקבוצה בעיני השלטונות. דרך ניהול הקומונה לא התאימה לתפיסה של המשטר הסובייטי וגם מנהיגותו של אלקינד, שלא היה חבר מפלגה, לא היתה מקובלת על השלטון. בשנת 1935 נאלצה הקומונה להפוך לקולחוז רגיל, שנקרא 'אחוות עמים'. רבים מחברי הקבוצה נעצרו ונשפטו בטיהורים הגדולים של סטאלין. חלקם הוצאו להורג ואחרים הוגלו לסיביר ועקבותיהם אבדו. במלחמת העולם השניה הגברים שלא חוסלו על-ידי שלטונות ברית המועצות גויסו למלחמה בנאצים ונהרגו בחזית. בקולחוז נשארו כמה נשים וילדים שנספו אף הם בשואה.

אלקינד עצמו אולץ לעזוב את הקומונה בשנת 1934. הוא עבר עם משפחתו ללנינגרד ומשם למוסקבה, שם קיבל עבודה במערכת העיתון "עמעס" (אמת) והיה כנראה אחד מעורכיו. בשנת 1937 נעצר אלקינד, ובפברואר 1938 הוצא להורג על ידי השלטונות.