חלוץ ולוחם. ממייסדי הגדוד העברי, ממייסדי תנועת "החלוץ", ומפקד ההגנה על תל חי ב-1920.

הקצין היהודי הראשון בצבא רוסיה. השתתף במלחמת רוסיה-יפן בשנים 1904-1905, בה נפל בשבי, נפצע ואיבד את ידו השמאלית. זכה בעיטור כבוד על אומץ-ליבו. החל ללמוד משפטים באוניברסיטת פטרבורג והתקרב אל היהדות והציונות. הצטרף לחבורת ציונים ויחד העלו את רעיון הקמת קומונות חקלאיות בארץ בהשראת טולסטוי והזיקה לטבע. בשנת 1912 עלה לארץ ישראל, התיישב במגדל ועבד כפועל חקלאי. בזמן מלחמת העולם הראשונה סירב לקבל את האזרחות העותומנית ועל כן גורש למצרים. שם הכיר את זאב ז'בוטינסקי ויחד איתו ייסד את "הגדוד העברי". בשנים 1914-1915 השתתף בקרב בחצי האי גליפולי כסגן מפקד "גדוד נהגי הפרדות" שהיה ממקימיו ולאחר פירוק הגדוד עבר ללונדון והמשיך בפעילותו להקמת הגדודים העבריים - גדודים יהודיים לוחמים. בעקבות המהפכה ברוסיה בשנת 1917 חזר לשם וארגן את הנוער היהודי להגנה עצמית ולעליה לארץ ישראל. ממייסדי תנועת "החלוץ" ויושב ראשה. ב-1919 חזר לארץ ישראל בנסיון למנוע את פירוק הגדודים העבריים. עבר לתל-חי בכדי לארגן הגנה ושמירה בצפון הארץ. בי"א באדר תר"פ נהרג עם חמישה מחבריו בעקבות התקפה על תל-חי. אמרתו האחרונה: "טוב למות בעד ארצנו" , מות הגיבורים שלו, כמו גם אישיותו הנערצת הפכו לסמל ומופת לציונות ולציבור היהודי. נקבר בתל-חי. קברו, ופסל האריה השואג שהוקם עליו, הפכו למקום עליה לרגל. על שמו נקראים בין היתר: "גדוד העבודה", תנועת בית"ר וקיבוץ תל יוסף.

you1_koIYJvMlY3w&NR=1_you2_koIYJvMlY3w&NR=1_you3