למד הנדסה בבית הספר הטכני הגבוה במוסקבה. היה פעיל בתנועת 'צעירי ציון' ברוסיה וחבר מרכז התנועה. בשנת 1919 השתתף במשלחת יהודי רוסיה לוועידת השלום בוורסאי. בשנת 1920 עלה ארצה והיה מיוזמי האיחוד של 'צעירי ציון' עם 'הפועל הצעיר' במסגרת 'התאחדות'. באותה שנה ייצג את ה'התאחדות' בוועידת לונדון של התנועה הציונית ונבחר לוועד הפועל הציוני. שימש כמזכיר המשרד העולמי של ה'התאחדות' בברלין בשנים 1923-1921. בשנת 1923 חזר ארצה. שימש כחבר הנהלה ב'משרד לעבודות ציבוריות' ובמקביל היה מנהל המחלקה הטכנית של עיריית תל-אביב בשנים 1925-1923. כיהן כחבר מועצת העיר תל-אביב בשנים 1933-1925. משנת 1926 היה חבר הוועד הלאומי. הצטרף לוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, ושימש כמזכיר שלו בשנים 1933-1929. היה חבר מרכז 'הפועל הצעיר', ואחרי הקמת מפא"י בשנת 1930 היה חבר המרכז שלה ואחד האישים המרכזיים במפלגה בעיקר בתחום הכלכלי. היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית וכיהן כגזבר הסוכנות בשנים 1948-1933. במסגרת תפקידו כגזבר עודד יזמים יהודים להשקיע בארץ וגייס מלוות למימון המפעל הציוני. בשנות ה-40 היה ממנהיגי האגף המתון במפא"י שהתנגד להחרפת העימות עם הבריטים.

בשנת 1948 היה חבר מועצת העם ומינהלת העם ואחד מארבעת המצביעים במינהלה נגד הכרזת העצמאות ב-14 במאי 1948נמנה עם החותמים על מגילת העצמאות. היה חבר מועצת המדינה הזמנית והממשלה הזמנית. לאחר הקמת המדינה התמנה לשר האוצר הראשון של והיה ממעצבי המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות. השתדל לשקם את המשק מנזקי המלחמה ולהכין את התשתית הכלכלית והחברתית לקליטת העלייה ההמונית. מנע התמוטטותה של המדינה הצעירה באמצעות השגת הלוואות מחו"ל. בנה את התקציבים הראשונים של המדינה והקים את מערכת המיסוי. הפנה משאבים רבים לפיתוח ההתיישבות החקלאית. היה מאבות רעיון פיזור האוכלוסיה ותרם ליישומו. במקביל לכהונתו כשר האוצר, שימש בשנים 1950-1949 גם כשר המסחר והתעשייה. כיהן גם כחבר כנסת מטעם מפא"י בשתי הכנסות הראשונות בשנים 1952-1949. בתחילת 1952 הגה והוביל מדיניות כלכלית חדשה שנועדה להחליף את מדיניות הצנע. ביוני 1952 עזב מטעמי בריאות את משרד האוצר ומונה לסגן ראש הממשלה, אך נפטר כעבור שבועות אחדים.