Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר אישים

גורדון אהרן דוד

הוגה דיעות, פועל ואיש מופת. ממורי הדרך של פועלי העלייה השנייה וממעצבי דמותה של תנועת העבודה הארצישראלית.

תאריך לידה:   09-06-1856
תאריך פטירה:   22-02-1922

מקום לידה:      טרוינו, רוסיה
תאריך עליה:   1904



'בעבודה לקינו ובעבודה נירפא'.
קישורים לאתרים:

נולד בכפר טרויאנוב באוקראינה. קיבל חינוך מסורתי ורכש השכלה כללית בכוחות עצמו. שוחרר משירות צבאי בשל בריאות לקויה ועבד במשך 23 שנים כפקיד באחוזה של קרובו, הברון גינצבורג. במקביל לעבודתו עסק בפעילות בקרב בני הנוער שנועדה לקרבם לציונות וליהדות. בשנת 1903, אחרי שנמכרה האחוזה שבה עבד, החליט לעלות לארץ ישראל. בשנת 1904, בהיותו בן 48, עלה ארצה לבדו כשהוא מותיר את משפחתו מאחור. היה נחוש לעבוד בעבודת כפיים למרות גילו, חולשת גופו וחוסר נסיונו בעבודה מסוג זה. עבד כפועל חקלאי פשוט בפתח תקווה, בראשון לציון וביישובי הגליל וחווה את כל קשיי החיים של חלוצי העלייה השניה: עבודה מפרכת, חוסר עבודה, רעב וקדחת.

בשנת 1905 השתתף בגיבוש העקרונות של מפלגת 'הפועל הצעיר', אך לא השתתף בהקמתה. מאז ייסוד המפלגה ועד לפטירתו היה המנהיג הרוחני של המפלגה למרות שלא היה חבר רשמי בה. בשנת 1908 נפצע קשה מידי שודדים ערבים. בשנת 1909 החל לפרסם מסות ומאמרים, בעיקר בעיתון 'הפועל הצעיר', ובאמצעותם הפיץ את תורתו. במאמריו פרש את משנתו הציונית-לאומית-חברתית ובהדרגה רכש לעצמו השפעה רבה על הפועלים הצעירים, בעיקר על המשתייכים לחוגי 'הפועל הצעיר'. באותה שנה הצטרפו אליו אשתו ובתו והוא התיישב בעין גנים ליד פתח תקווה, שהיתה אז מרכז לחבורות הפועלים בארץ.כעבור זמן קצר נפטרה אשתו והוא שב לנדוד.

בשנת 1910 עבר לגליל ועבד בדגניה, במגדל ובסג'רה. בשנת 1913 הצטרף לקבוצת פועלים שהתיישבה בכפר אוריה. באותה שנה השתתף כנציג 'הפועל הצעיר' בקונגרס הציוני ה-11 בווינה. בראשית 1914 עבר עם קבוצתו לקבוצת כנרת ובשנת 1915 המשיך לדגניה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה השתדל לסייע למגורשים מתל-אביב-יפו שהגיעו לגליל, לתמוך בהם ולעודד אותם. בשנת 1916 עבר לעבוד בשרונה, ניסה למצוא עבודה במרחביה, ובסוף 1917 הצטרף לקבוצת 'השומר' בתל עדס (תל עדשים). באותם תקופה חיבר את מאמרו המקיף 'חשבוננו עם עצמנו'. בשנת 1919 התנגד ליוזמה לאיחוד מפלגות הפועלים בארץ ישראל בטענה שסוציאליזם וציונות אינן ניתנות לשילוב. אחרי שהתעקש לעבוד ב-1 במאי ונתקל בהתנגדות, עזב את תל עדשים. בשנותיו האחרונות גר בדגניה, עבד בגן הירק ובכרם, הירבה לכתוב והמשיך בפעילותו הציבורית. נפטר בדגניה אחרי מחלה ממארת ונקבר בבית הקברות במקום.

בתורתו של גורדון ניכרת השפעה של 'מתקני עולם' מהמאה ה-19, כגון טולסטוי, וגם של רוח התנ"ך וחז"ל. הוא הטיף לחיי פשטות, לשיבה אל הטבע ואל עבודת האדמה. במרכז תורתו עמד רעיון העבודה, והוא ראה את העבודה לא כאמצעי בלבד, אלא כתכלית קיומו של האדם. לדעתו, העבודה, ובמיוחד עבודת האדמה, היא שתביא לגאולת הפרט ובהמשך לכך לגאולת העם. לפי גישתו היהודים בגלות עסקו בעבודה לא יצרנית. תיקונו של כל יהודי הוא באמצעות חיים של הגשמה עצמית בארץ ישראל, חיים של עבודת כפיים ועבודת אדמה. תיקונו של היחיד יביא לתיקונו של העם היהודי.

גורדון השפיע רבות על חלוצי העליה השנייה והעליה השלישית ועל פועלים יהודיים בכל רחבי העולם, שראו את עיקר הגאולה הלאומית בכיבוש העבודה והשמירה בארץ ישראל. למרות שלא היה מנהיג ונמנע מפעילות פוליטית. גדולתו והשפעתו נבעו לא רק מתורתו אלא מאישיותו המוסרית ומאורח חייו שהיה דוגמא להגשמה אישית וחלוצית. הוא חי כאחד הפועלים וחווה על בשרו את קשייהם וסבלם. הוא השפיע, שוחח וכתב. הוא שימש אב רוחני של הפועלים שפנו אליו בעצות ובבקשות ועודד אותם בשעת משבר.

עמדתו בולטת בשורה של נושאים עקרוניים. הוא טען שהעבודה, על ידי יחידים ועל ידי קבוצות, היא הגורם המכריע בשינוי העם וברכישת הזכויות על הארץ. העבודה היא העיקר ולא מלחמת המעמדות כטענת הסוציאליסטים. הוא חשש מהסוציאליזם ומהשתעבדות חלק מציבור הפועלים אליו. הוא התנגד להקמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה בטענה שארץ ישראל נקנית בעבודה, ולא באש ולא בדם. הוא לא התלהב מהציונות המדינית של הרצל או מהצהרת בלפור, מתוך אמונה שהגאולה תבוא רק באמצעות הגשמה עצמית בעבודת האדמה בארץ ישראל. הוא דרש רגישות מוסרית ומתינות ביחסים עם ערביי הארץ אך לא כפיפות קומה.

תנועת הנוער גורדוניה, שנוסדה על פי עקרונותיו, נקראת על שמו. התנועה פעלה בגליציה, בישראל, בארצות הברית ובארגנטינה, ובוגריה הקימו מספר קיבוצים בארץ.

מידע מורחב:

צבי צמרת,  אהרון דוד גורדון,  ספר העלייה השניה:  אישים  (ערך: זאב צחור) , יד בן צבי תשנ"ח.    באדיבות אתר תולדוט.

ספרים שכתב:

- כתבי א. ד. גורדון 3 כר’: כר’ א. האומה והעבודה, תשי"ב -- כר’ ב. האדם והטבע, תשי"א -- כר’ ג. מכתבים ורשימות, תשי"ד / הכתבים נערכו ורוכזו בשלושה כרכים על ידי ש.ה. ברגמן ואליעזר שוחט. ירושלים : הספריה הציונית תשי"א-תשי"ד, 1951-1954.
- מבחר כתבים / מבוא-אליעזר שביד. ‬ירושלים : הספריה הציונית, תשמ"ג 1982. ‬
- ‫את אינך בודדה במרום : מכתבים מא.ד. גורדון ואליו / ערוך ומואר בידי מוקי צור. [תל-אביב] : הקיבוץ המאוחד, 1998.
- ‫

ספרים אודותיו:

- יוסף שכטר, משנתו של אהרן דוד גורדון, הוצאת דביר, תל-אביב, 1957.
- יהודה איגס, ילקוט אהרן דוד גורדון, ההסתדרות הציונית, ירושלים, 1958.
- עובדי בית גורדון, רענו מורנו אהרן דוד גורדון, הוצאת בית גורדון, דגניה א', 1962.
- שמואל הוגו ברגמן, אהרן דוד גורדון: האדם ודעותיו. ההסתדרות הציונית, ירושלים, 1963.
- עובדי בית גורדון, אהרן דוד גורדון-ביבליוגרפיה. הוצאת יחדו, תל-אביב, 1992-1979.
- אליעזר שביד, מבחר כתבים, אהרן דוד גורדון. הספריה הציונית, ירושלים, 1983.
- אברהם שפירא. אור החיים ב'יום קטנות' : משנת א"ד גורדון ומקורותיה בקבלה ובחסידות. (תל-אביב) : המכון לחקר הציונות ע"ש חיים ויצמן, אוניברסיטת תל אביב : עם עובד, (תשנ"ו). ‬
- היחיד : עולמו של א"ד גורדון. (תל אביב) : עם עובד, (תש"ל). ‬ רענו מורנו : אהרן דויד גורדון ; שילובי קווים לתולדותיו ולזכר דמותו עם ניצוצות מתוך משנתו במלאת 40 שנה לפטירתו. דגניה א’ : בית גורדון, תשכ"ב. ‬
- ‫