קיבל חינוך יהודי מסורתי ולמד בבית הספר הגבוה למסחר בוורשה. היה פעיל באגודת 'פועלי ציון' בגרודנה ובהגנה העצמית בעיר. לאחר כמה חודשים של לימודי אגרונומיה בגרמניה הפסיק את הלימודים ובמארס 1904 עלה ארצה. עבד כחקלאי בפרדסי פתח תקווה וביקבי ראשון לציון. בשל בריאותו הרופפת נאלץ לוותר על עבודת הכפיים ועבד בשנים 1906-1904 כמזכיר בית הספר בשפיה. בנובמבר 1905 השתתף בהקמת מפלגת 'פועלי ציון' בארץ ישראל, היה ממנהיגי המפלגה והשתתף בחיבור מצעה הראשון ('מצע רמלה'). יחד עם דוד בן גוריון שימש כמזכיר המפלגה מסוף 1906 ועד ראשית 1907. באוגוסט 1907 יחד עם יצחק בן צבי ייצג את מפלגתו בקונגרס הציוני ה-8 בהאג ובוועידה העולמית של 'פועלי ציון' שנערכה במקביל.
עוד בתקופת עבודתו בפתח תקווה נתפס לרעיון העבודה העברית והשמירה העברית. בספטמבר 1907 השתתף בהקמת 'בר-גיורא', ארגון חשאי בעל מטרות פוליטיות שמטרתו הראשונה היתה כיבוש השמירה במושבות. חברי 'בר-גיורא' התרכזו בחוות סג'רה והצטרפו לקולקטיב הפועלים שהקימה מניה וילבושביץ (שוחט). שוחט, שנבחר למנהיג 'בר-גיורא', עבד בחווה כמנהל חשבונות והיה פעיל מרכזי ב'החורש' (הסתדרות של פועלי הגליל). בשנת 1908 נישא למניה וילבושביץ.
אחרי שחברי 'בר-גיורא' הצליחו לקבל את השמירה בחוות סג'רה, ובהמשך גם במושבה סג'רה ובכפר תבור, נפתחה הדרך לקבלת השמירה במושבות הגליל התחתון האחרות. במטרה לפעול בהיקף רחב יותר ובאופן גלוי, הם הקימו באפריל 1909 את ארגון 'השומר'. שוחט שנבחר למנהיג הארגון, יזם את הקמתו של 'לגיון העבודה', ארגון צבאי למחצה ומחתרתי למחצה שיעדיו היו כיבוש העבודה ועזרה לכיבוש השמירה, ואשר התפרק לאחר כשנה של פעילות.
בשל מצב בריאותו עבר שוחט לחיפה ובשנים 1912-1909 התפרנס מעבודה פקידותית בטכניון. מביתו בחיפה ניהל יחד עם ישראל גלעדי ומנדל פורטוגלי את ארגון 'השומר', שהגיע אז לשיא פעילותו. למרות שהיה רחוק מזירת הפעילות ולא נטל חלק בקשיי היום יום של החברים, היה מנהיג מקובל ואהוב על אנשיו ושותף בכל ההחלטות החשובות.
בשנת 1912 נסע ללמוד משפטים בקושטא. בדצמבר 1912 הציע לוועד הפועל הציוני להקים ארגון הגנה כלל ארצי להגנה על הישוב היהודי בארץ ישראל, שבו ימלאו אנשי 'השומר' תפקיד מרכזי. הצעה זאת לא התקבלה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב ארצה, השתתף בתעמולה של מפלגתו למען ההתעת'מנות והציע להקים בריגדה יהודית שתסייע לתורכים להגן על הארץ. השלטונות התורכיים דחו את הצעתו, הוציאו את ארגון 'השומר' אל מחוץ לחוק וגירשו את ישראל ומניה שוחט לתורכיה.
באפריל 1919 חזר ישראל שוחט ארצה. בדומה לרוב חבריו מ'פועלי ציון' ו'השומר' הצטרף ל'אחדות העבודה' ונטל חלק בפעילות המפלגתית: ייצג את המפלגה בישיבת הוועד הפועל הציוני שהתכנס בלונדון, בוועידת מועצת הברית העולמית והיה חבר בוועדה שהוקמה לעזרת הגליל העליון. בשנת 1920 נבחר מטעם 'אחדות העבודה' לאסיפת הנבחרים, נמנה עם מייסדי ההסתדרות הכללית ושימש כחבר הוועד הלאומי בשנים 1926-1921. הוא ניסה לגבש מחדש את ארגון 'השומר', אך נתקל בהתנגדות מבפנים של חלק מהחברים החדשים, ומבחוץ מצד גורמים גורמים ישוביים-ציוניים ומצד מפלגת 'אחדות העבודה'. במאי 1920 במועצת 'השומר' התקבלה הצעתו לפרק את הארגון ולהעביר את האחריות לנושא הבטחון ל 'אחדות העבודה'.
בקיץ 1920 נמנה עם מייסדי 'גדוד העבודה'. יחד עם חלק מאנשי 'השומר' שלא השתלבו ב'הגנה' הקים בשנת 1921 ארגון חשאי שנקרא 'הקיבוץ'. הארגון פעל במסגרת 'גדוד העבודה' במקביל ל'הגנה'. בתחילה פעל שוחט במקביל בשני הארגונים. במאורעות מאי 1921 אירגן את ההגנה על תל אביב וישובים נוספים, ובנובמבר 1921 יצא לווינה בשליחות רכש מטעם ה'הגנה'. אחרי שהסתכסך עם אליהו גולומב, ששהה גם הוא בווינה מטעם ה'הגנה', שב ארצה בתחילת 1923 ופרש מפעילות ב'ארגון'. אחרי כן העמיק את קשריו עם 'גדוד העבודה' ועם 'הקיבוץ'.
שוחט אימץ עמדה אנטי-בריטית ולכן נסע לרוסיה בשנת 1926 במטרה לגייס תמיכתה במפעל הציוני. כשהתבררו לו הסכנות הצפויות למפעל הציוני מהקשר עם רוסיה הסוביטית, קיצר את שהותו ושב ארצה. התפוררותו של 'גדוד העבודה' גרמה לו לאבד מקור כוחו במפלגה ואת הבסיס לקיומו של 'הקיבוץ'. בעקבות כך נדחק הצידה בזירה הפוליטית. במאורעות 1929 בעקבות בקשה לעזרה מצד ה'הגנה', העמידו שוחט ואנשי 'השומר' את עצמם ואת מחסן הנשק הגדול שלהם בכפר גלעדי לרשות ה'הגנה'. תרומתם הגדולה להגנת הגליל וחיפה הביאה להתקרבות מחודשת בין בן-גוריון לבין שוחט. שוחט וחלק מאנשיו סופחו במארס 1930 למרכז 'הפועל' ותרמו להרחבתו והתעצמותו של הארגון. עבודתם הופסקה בשנת 1934 בעקבות חששות הממסד ההסתדרותי וה'הגנה' ששוחט וחבריו יקימו ב'הפועל' ארגון דומה ל'הקיבוץ'. עם פרישתם מהאגודה נדחקו סופית אנשי 'השומר' מן הזירה הציבורית.
שוחט המשיך למלא תפקידים ציבוריים, על בסיס עצמאי ולא פוליטי. בשנות ה-30 הוא שימש כיו"ר 'הקלוב הארצישראלי לתעופה', היה ממקימי 'האגודה לידידות יהודית-ערבית', הקים ועד לאירוח חיילים בריטים ששהו בארץ ולסיוע לשוטרים העבריים, סייע לאמנים ועזר לתיאטרון 'הבימה'. בתחילת ימי המנדט הבריטי קיבל הסמכה לעריכת דין והתפרנס ממקצועו. עם הקמת המדינה מונה על ידי ידידו בכור שיטרית, השר לעניני מיעוטים, ליועץ המשפטי של משרדו. במאי 1949 מונה שטרית לשר המשטרה ושוחט מונה ליועצו. בשנת 1952 קודם לתפקיד הממונה על משרד המשטרה, תפקיד בו כיהן עד לפטירתו ביוני 1961. נטמן בחלקת השומרים בכפר-גלעדי.
 ישראל שוחט וחברים (באדיבות ארכיון לבון) |