באדיבות ארכיון מפלגת העבודה

למד כלכלה ומשפטים באוניברסיטת אודסה, וכן סיים לימודי מוזיקה בקונסרבטוריון. היה פעיל בתנועת צ"ס וישב בכלא בשל פעילותו. אחרי שחרורו בשנת 1924 עלה ארצה. בתחילה עבד כפועל, ועם הקמת העיתון 'דבר' החל לעבוד בהנהלת העיתון. השתלב בפעילות ב'אחדות העבודה' ושימש כמזכיר המפלגה בתל-אביב בשנים 1930-1926. לאחר איחוד המפלגה עם 'הפועל הצעיר', המשיך לפעול במסגרת המפלגה המאוחדת, מפא"י .

בשנים 1935-1929 הקים וניהל את המדור לסטטיסטיקה בהסתדרות הכללית. בשנת 1935 נבחר למועצת עיריית תל-אביב. בשנים 1943-1936 שימש כמזכיר מועצת פועלי תל-אביב. השתתף כציר בקונגרסים הציוניים בשנים 1937 ו-1946. במלחמת העולם השניה עמד בראש לשכת הגיוס לצבא הבריטי בארץ. היה פעיל בה'הגנה', חבר מפקדת הארגון בתל-אביב משנת 1933 וחבר המטה הארצי משנת 1947. עקב מעורבותו בארגון הפגנה נגד 'הספר הלבן' נעצר ב-1940 על ידי הבריטים, נכלא עכו ואחר-כך הועבר למחנה מעצר במזרע.

משנת 1947 מילא שליחויות דיפלומטיות בבולגריה, בצ'כוסלובקיה, ביוגוסלביה וברומניה. בשנים 1949-1948 שימש כיועץ ראשון בצירות ישראל במוסקווה ובשנים 1950-1949 כיהן כציר ישראל במוסקווה. שימש כחבר כנסת מטעם מפא"י ו 'המערך' בכנסות השניה עד הששית בשנים 1969-1951. בכנסות השניה והשלישית היה חבר בוועדת חוץ ובטחון. כיהן כמזכ"ל ההסתדרות בשנים 1955-1951. כיהן כשר העבודה בשנים 1960-1956. במסגרת תפקידו ביצע תכניות רחבות היקף בתחומי השיכון, פינוי המעברות, הביטוח הלאומי, התעסוקה, ההכשרה המקצועית וחקיקת חוקי עבודה. במקביל שימש כיו"ר מועצת המנהלים של 'עמידר' בשנים 1959-1956. בנוסף לפעילותו הציבורית והמפלגתית היה חבר באגודות לקידום התרבות בארץ, בעיקר בתחומי התרבות והמוזיקה.

כיהן כראש עיריית תל-אביב בין השנים 1969-1960. יזם שורה של מפעלי פיתוח בעיר במטרה לצמצם את הפערים בין מרכז העיר לבין יפו והשכונות ובמטרה להפוך את תל-אביב למטרופולין תרבותי, תיירותי, תחבורתי ותעסוקתי תוך כדי שיתוף פעולה עם הערים השכנות בגוש דן. בפברואר 1969 פרש מהתפקיד עקב מחלה. היה נשוי לחברת הכנסת והשרה אורה נמיר.