למד בבית הספר החקלאי בנהלל, בבית הספר למשפט בתל-אביב ובאוניברסיטה העברית. בשנים 1936-1939 שירת בפלוגות הלילה המיוחדות של אורד וינגייט. מונה ב- 1941 למפקד אחת מפלוגות המחץ של ההגנה (על בסיסן הוקם הפלמ"ח). פעל במסגרת ההגנה בין השנים 1942-1944. אותה עת השתייך למשמרת הצעירה של מפא"י ונבחר למרכז המפלגה בשנת 1946. בשנת 1947 מונה לקצין מטה ההגנה לעניני ערבים. במלחמת העצמאות פיקד על חטיבה 8 ואחר כך על חטיבת עציוני ועל מחוז ירושלים (בתפקידו זה ניהל מגעים לשביתת נשק עם המלך עבדאללה). בבחירות לאסיפה המכוננת נבחר כנציג מפא"י במקום העשירי, אך התפטר לאחר הבחירות. באוקטובר 1949 מונה לאלוף פיקוד דרום וביוני 1952 לאלוף פיקוד צפון. בדצמבר 1952 מונה לראש אגף מבצעים במטכ"ל וכעבור שנה מונה לרמטכ"ל. פיקד בשנת 1956 על מבצע סיני. בשנת 1958 פרש מן הצבא והשתלב בפעילות הפוליטית במסגרת מפא"י. נבחר לחבר הכנסת ה-4 וה- 5 ומונה לשר חקלאות בשנים 1959-1964. פרש ממשלת אשכול בשל חילוקי דיעות, אך נשאר חבר הלשכה המצומצמת של מפא"י. הצטרף לרפ"י כשלושה חדשים לאחר פילוגה ממפא"י. נבחר לכנסת ה- 6 כנציג רפ"י. מונה ערב מלחמת ששת הימים לשר ביטחון והיה מיוזמי מדיניות הגשרים הפתוחים אחריה. דגל בפשרה פונקציונלית עם הערבים. ב- 1968 השתתף בהקמתה של מפלגת העבודה. נבחר לכנסת השביעית וה-8 כנציג "המערך". בעקבות תוצאות מלחמת יום הכיפורים חל פיחות משמעותי במעמדו. ב-1974 עם פרסום דו"ח ועדת אגרנט סרב להתפטר ממשרתו כשר ביטחון אך אולץ לפרוש מתפקיד זה עם התפטרותה של ראש הממשלה גולדה מאיר מתפקידה. לאחר הבחירות לכנסת התשיעית פרש דיין מן המפלגה והצטרף כחבר כנסת יחיד לממשלתו הראשונה של ראש הממשלה מנחם בגין. כשר חוץ בממשלה זו מילא תפקיד חשוב בהסדרת ביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים ובתהליך חתימת חוזה השלום עם מצרים. התפטר מן הממשלה בשנת 1979 והקים את סיעת היחיד תל"ם שזכתה לשני מושבים בכנסת העשירית.

you1_Vd869o1tYBM_you2_Vd869o1tYBM_you3