בגיל צעיר יצא לעבוד, וכנער עובד נמנה עם מייסדי תנועת 'הנוער העובד' וממקימי קיבוצה הראשון של התנועה - נען, בשנת 1930. ב-1934 החל לעבוד במרכז לנוער של ההסתדרות הכללית. בנעוריו הצטרף לארגון ה'הגנה' ומונה כנציג ההסתדרות בארגון בשנת 1941. כמקורבו של יצחק טבנקין השתתף בהנהגתה של סיעה ב', שהתפלגה ממפא"י בשנת 1944. בשנת 1947 מונה, בהוראתו של דוד בן-גוריון, לראש המפקדה הארצית של ה'הגנה' (רמ"א) והיה בעל תפקיד מרכזי בהכנות שקדמו למלחמת העצמאות. שימש זמן מה אף כרמטכ"ל בפועל. נחשב כנציגם של ה'הגנה' והפלמ"ח בדיונים שקדמו להקמתו של צה"ל ולפירוק המחתרות, ועל רקע חילוקי הדעות בנושא זה פרש מפעילות ביטחונית בתקופת המלחמה. מיוזמי האיחוד בין 'אחדות העבודה' ומפ"ם בשנת 1948. בשנת 1954 תמך בפילוג המפלגה בשל חילוקי דעות מהותיים עם מנהיגי השומר הצעיר בשאלת היחס לברית המועצות. שר בלי תיק ושר ההסברה מ-1965 עד 1974.