למד בחדר ובגימנסיה העברית בווילנה. הצטרף בנעוריו לתנועת 'צעירי ציון' בווילנה. עלה ארצה בשנת 1914. עבד כפועל חקלאי וכשומר בפתח תקווה, בקלנדיה ובראשון לציון. הצטיין בעבודה החקלאית המעשית. היה חבר 'הפועל הצעיר', ובניגוד לעמדת המפלגה, התנדב בשנת 1918 לגדודים העבריים ושירת כשנתיים. בשנת 1920 נמנה עם מייסדי קבוצת דגניה ב', שבה היה חבר שנים רבות. באותה שנה ייצג את מפלגתו בוועידת היסוד של ההסתדרות הכללית. שימש כגזבר דגניה ב', ובזכות הכישורים הארגוניים והכלכליים שהפגין נסללה דרכו לתפקידים בכירים במוסדות ההסתדרות והמרכז החקלאי. היה ממקימי חברת 'ניר' וחברת 'שיכון' ומיוזמי מפעל ה'העברה'. בשנת 1937 יזם את הקמתה של חברת 'מקורות' וניהל אותה מהקמתה ועד שנת 1951.

בשנת 1930 נמנה עם מייסדי מפא"י. כיהן כמזכיר המפלגה בשנים 1945-1942 וכמזכיר מועצת פועלי תל-אביב בשנים 1948-1944. השתתף בקונגרסים הציוניים כנציג 'הפועל הצעיר' ומפא"י והיה חבר באסיפת הנבחרים.

בשנות ה-20 היה חבר הוועד המרכזי של ה'הגנה' ועסק בנושאי כספים ורכש. בשנת 1939 צורף למפקדה הארצית של ה'הגנה' ושימש כגזבר הארגון. בתקופת פעילותה של תנועת המרי העברי היה חבר בוועדה שפיקחה עליה. בסוף שנת 1947 עסק בהכנת מערכת הבטחון לקראת המלחמה הקרבה. במלחמת העצמאות היה לעוזרו הראשי של דוד בן-גוריון בתחומים שונים ושימש בפועל כמנכ"ל הראשון של משרד הבטחון (עד שנת 1951). במסגרת תפקידו עסק בארגון כוחות הבטחון, ברכש, בהרחבת התעשיה הצבאית ועוד.

בשנת 1948 התמנה לחבר בהנהלת הסוכנות היהודית. בשנים 1952-1949 שימש כגזבר הסוכנות ובשנים 1963-1948 כראש מחלקת ההתיישבות. במסגרת תפקידו טיפל בהקמתם של כ-500 יישובים חדשים בכל רחבי הארץ עבור עולי העלייה ההמונית של שנות ה-50. בשנים 1953-1949 שימש גם כיו"ר מועצת המנהלים של 'עמידר'.

בשנת 1951 נבחר לכנסת השניה מטעם מפא"י, והמשיך לכהן כחבר כנסת עד לפטירתו בשנת 1969. באוקטובר 1951 התמנה לשר החקלאות והפיתוח, וביוני 1952 עבר לכהן כשר האוצר. הוא שימש בתפקיד אחת-עשרה שנים ותרם רבות להתפתחות הכלכלה הישראלית. בתקופת כהונתו צמח המשק, עלתה הצריכה הפרטית, גויסו השקעות מחו"ל, התקבלו כספי השילומים, תקציב המדינה אורגן מחדש ופותחו תשתיות, ביניהן מפעל המוביל הארצי. בשנים אלו הלך והתחזק מעמדו של אשכול במפלגה ובממשלה. כשפרצה פרשת לבון, ניסה לפשר בין בן-גוריון לפנחס לבון, אך נכשל. היה חבר בוועדת השרים שבדקה את הפרשה והחליטה לזכות את לבון מאשמה, אך השתתף בהדחתו של לבון מראשות ההסתדרות.

בשנת 1963 התפטר בן-גוריון מהממשלה ואשכול נבחר להחליפו כראש הממשלה וכשר הבטחון. בתקופת כהונתו בלם צה"ל נסיונות להטיית מקורות הירדן מצד סוריה ולבנון, היחסים עם ארצות הברית שופרו והודקו קשרי הרכש, כוננו קשרים דיפלומטיים עם גרמניה, האפיפיור ביקר לראשונה בישראל והחל תהליך של ביטול הממשל הצבאי.

בניגוד לגישתו התקיפה של בן-גוריון נהג אשכול בגישה של מתינות ופיוס: הסכים להעלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי לארץ ולקבורתן בטקס ממלכתי ב-1964; ניסה להגיע לפשרה עם לבון ואנשי 'מן היסוד' והצליח להקים שותפות בין מפא"י ל'אחדות העבודה-פועלי ציון' במסגרת 'המערך לאחדות ישראל'. הביקורת של בן-גוריון על פעולותיו ועל סירובו לחדש את החקירה בפרשת לבון, הביאה להחרפת היחסים ביניהם, לפילוג במפא"י בשנת 1965, ולהקמתה של רפ"י על ידי בן-גוריון ותומכיו.

בבחירות לכנסת הששית בשנת 1965 זכה 'המערך לאחדות ישראל' בראשות אשכול בנצחון גדול (45 מנדטים לעומת 10 מנדטים בלבד לרפ"י). אשכול הרכיב את הממשלה החדשה, אולם משלב זה החל תהליך של שחיקה בכוחו ובמעמדו הציבורי. בעקבות המיתון בשנים 1967-1967 התעוררה ביקורת קשה על דרכי ההתמודדות שלו עם המשבר, ובציבור נפוצו 'בדיחות אשכול'. בתקופת ההמתנה, ערב מלחמת ששת הימים, כשהאזור עמד על סף מלחמה עקב כניסת הצבא המצרי לסיני וחסימת מיצרי טיראן, ניסה אשכול לפתור את המשבר באמצעות תיווך בינלאומי ונכשל. אשכול, שהצטייר בציבור כמנהיג חלש והססן, נאלץ בעקבות הלחץ הציבורי להקים ב-1 ביוני 1967 ממשלת ליכוד לאומי ולמנות את משה דיין לשר הבטחון.

כעבור ימים אחדים פרצה מלחמת ששת הימים שהסתיימה בנצחון צבאי גדול, שיוחס בציבור למשה דיין, יצחק רבין ועזר ויצמן. חלקו של אשכול לא זכה להערכה בזמנו, למרות שהוא שהכין את צה"ל למלחמה במשך שנים ולמרות שמאמציו למניעת המלחמה, סייעו לקבלת לגיטימציה בינלאומית והפחיתו את הלחץ בינלאומי לנסיגה מיידית מהשטחים שנכבשו.

אחרי המלחמה עמד אשכול בלחצים בינלאומיים לנסיגה ללא הסכם שלום, אך הביע נכונות לפשרה טריטוריאלית בתמורה להסכמי שלום. הוא פעל לחיזוק התמיכה בישראל של ארצות הברית, שהפכה לספקית המרכזית של ציוד בטחוני ואמצעי לחימה למדינה. בינואר 1968 הצליח לאחד את מפא"י, 'אחדות העבודת-פועלי ציון' ורפ"י במסגרת מפלגת העבודה, ובינואר 1969 מיזג את מפלגת עבודה ומפ"ם במסגרת 'המערך'. בשנותיו האחרונות סבל מבעיות בריאות שפגעו בתפקודו, ובפברואר 1969 נפטר במהלך כהונתו.

you1_GRWqdKwGExQ_you2_GRWqdKwGExQ_you3
לוי אשכול , תכנית לזכרו, מתוך התכנית 'מבט'  20.2.1994