Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר מפלגות



רפ''י

פרק זה עוסק ב'רשימת פועלי ישראל' - רפ"י, שהתקיימה בין השנים 1968-1965. כתב: ד"ר אלי צור.

בראשית 1964 החליטה מפ"ם לא להצטרף למערך לאחדות פועלי ישראל' ('המערך הזוגי') והוויכוח ב'אחדות העבודה' הפך לוויכוח בין שוללי 'המערך' לבין מחייביו. עקב מרכזיותו של 'הקיבוץ המאוחד' ב'אחדות העבודה', הקמת 'המערך' הייתה אפשרית רק לאחר החלטת מזכירות 'הקיבוץ המאוחד' בספטמבר 1964 על ההליכה לקראת המערך, החלטה שקבלה גיבוי צפוי מראש במרכז המפלגה בראשית 1965.

במקביל נערך ויכוח קשה במפא"י. בנובמבר 1964 אישר מרכז מפא"י, בניגוד לדעתו של דוד בן גוריון, את תוכנית האיחוד. בן גוריון שראה את עצמו נדחק אל מחוץ למפלגה, בעוד תומכיו הצעירים מאבדים את מעמדם במפלגה ובממשלה, החליט ביוני 1965 לעזוב את מפא"י. זמן קצר לאחר מכן הוא הקים את רפ"י (רשימת פועלי ישראל). עוד קודם לכן, ב-19 במאי 1965 בטקס חגיגי בבנין הטכניון הישן בחיפה, מקום לידתה של ההסתדרות, הוקם 'המערך'  וקיומה העצמאי של 'אחדות העבודה' הגיע לקיצו.

חודו של 'המערך' הופנה נגד רפ"י. אף כי רפ"י הוקמה כאקט של מחאה על יחסה של מפא"י לבן גוריון, המצע שלה לבחירות 1965 כלל היבטים נוספים. רפ"י הציגה את עצמה כמפלגת החדשנות הטכנולוגית, כדוגלת בליברליזציה של המשק (היא תקפה בעיקר את המשק ההסתדרותי), כלוחמת למען האקטיביזם הבטחוני וכמתנגדת לביטול הממשל הצבאי במגזר הערבי. בתקופה של רגיעה בגבולות ושיפור משמעותי במצבו הכלכלי של הציבור לא הביאו הנושאים הללו לרפ"י תמורה אלקטורלית. לא הועילה לרפ"י גם הצטרפותם של דמויות פוליטיות כמשה דיין ושמעון פרס, שכיהנו שניהם בתקופה זו כשרים זוטרים. מול רפ"י הציג 'המערך' סיסמאות מסורתיות ובמרכזן הדרישה לליכוד תנועת הפועלים. סיסמה זו, נחשבה לסיסמה אטרקטיבית על רקע צירופה להסתדרות של מח"ל (ברית אלקטוראלית של 'חרות' ו'הציונים הכלליים'). צעד זה פורש על-ידי רבים כ'הכנסת סוס טרויאני' לעיר. בבחירות קיבל 'המערך' רק 45 מנדטים, אך רפ"י נאלצה להסתפק בעשרה מנדטים, וכשלה בניסיונה לערער על ההגמוניה של מפא"י במדינה.

למן הבחירות החלו להתבלט ברפ"י שתי מגמות מנוגדות: האחת - החותרת לשוב לתוך 'המערך', והאחרת - המקובעת בעוינותה אליו והולכת ומתקרבת לגח"ל.

הניסיונות למיזוג עם רפ"י עוררו מחלוקת ב'מערך' בין מתנגדי המיזוג לבין תומכיו. במתנגדים בלטו אנשי 'אחדות העבודה' לשעבר שחששו כי המיזוג יביא לשינוי מאזן הכוחות ולעלייתם של תומכי דוד בן-גוריון ב'מערך'. קבוצה זו התנתה את המיזוג בצירופה של מפ"ם ל'מערך', כדי לשמור על מאזן הכוחות הפנימי בתוכו. תומכי המיזוג ראו בצירופה של רפ"י אמצעי להחייאת מפא"י ההיסטורית. הדיונים על הרחבת 'המערך' התקיימו בצל שני משברים שעברו על ישראל :

תקופת המיתון – שהתאפיינה במשבר כלכלי, שהחל כיוזמה ממשלתית, אך יצא משליטה. בתקופה זו חלה התקרבות בין האגף השמאלי ב'מערך' (שהורכב ברובו מאנשי 'אחדות העבודה') לבין מפ"ם, ובין רפ"י לבין הרוב ב'מערך'.

זמן קצר לאחר סיום משבר המיתון פרצה מלחמת ששת הימים, ששינתה את הסדר היום הלאומי של ישראל. המלחמה חיזקה את מעמדה של רפ"י במדינה ( עם צירופו של משה דיין לממשלה כשר הביטחון) וביטלה רבים מנושאי המחלוקת שפילגו עד אז את תנועת העבודה. 'אחדות העבודה' ו'הקיבוץ המאוחד' התפלגו בין האקטיביסטים ממחנהו של יצחק טבנקין, שדרשו השתלטות לאלתר על כל שטחי ארץ ישראל ויישובם המיידי, לבין המתונים שהתנגדו למגמה זו. אנשי רפ"י האקטיביסטים היו מתונים יותר בעמדותיהם הפוליטיות ממחנה טבנקין והתקרבו עוד יותר לרוב של אנשי מפא"י ב'מערך'. מפ"ם מצאה את עצמה אף היא קרובה לעמדות הרוב ב'מערך'.

בשנת 1968 הוקמו במקביל שתי מערכות פוליטית: הוקמה מפלגת העבודה שכללה בתוכה את 'המערך' הזוגי הישן ואת רוב אנשי רפ"י (בן גוריון ונאמניו האישיים נותרו בחוץ). כמו-כן הוחלט על כינונה של ברית אלקטורלית בין מפלגת העבודה לבין מפ"ם, בשם המערך.

חזור לראש הדף | הדפס דף זה | חזרה לדף קודם | חזרה לעמוד הבית |