Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר ההסתדרות



ההסתדרות הכללית בתקופת 'הישוב'

ייסוד ההסתדרות הכללית


המסגרת החברתית החשובה ביותר שהקימה תנועת הפועלים בארץ היא ההסתדרות הכללית, ששימשה ארגון כולל, פדרטיבי, על-מפלגתי של ציבור הפועלים. נכללו בה לא רק הפועלים החקלאיים (שהקימו לעצמם, כבר בעליה השניה הסתדרויות חקלאיות ביהודה, בגליל ובשומרון), אלא גם פועלים עירוניים ואינטליגנציה עובדת. הנהגת ההסתדרות הורכבה ברובה על-ידי מנהיגי העליה השניה, אך חברי המעגל השני, כמו רבים מחבריה – היו מאנשי העליה השלישית.

ערב הקמתה של ההסתדרות הכללית התפצלה הפעילות המשקית של ציבור הפועלים בארץ בין שתי מפלגות הפועלים העיקריות: 'אחדות העבודה' ו'הפועל הצעיר'. שתי המפלגות קיימו במסגרתן מערכות נפרדות לעזרה הדדית, משרדים למציאת עבודה ועוד. במצבו הקשה של הישוב עם סיום מלחמת העולם הראשונה נוצר צורך אמיתי לאחד את מעט הכוחות לא רק לשרידה, אלא, בעיקר מתוך הציפייה להתחזקות ולהתרחבות, עם חידוש העליה. עולי העליה השלישית לא היו שותפים למציאות זו של פיצול, הן לנוכח המציאות הפוליטית שהשתנתה: הצהרת בלפור, כיבוש הארץ בידי האנגלים וחידוש העליה, והן משום חששם כי היריבות הבין מפלגתית לא תפעל לטובתם. על כן תמכו בהקמתה של מסגרת משותפת כללית לפועלים.


Click to enlarge
ועידת היסוד של ההסתדרות הכללית, כסלו תרפ"א, צילם צ. פיגין, באדיבות מכון לבון (C)

ב-4 לדצמבר 1920 התכנסה בחיפה ועידת היסוד של ההסתדרות. הקמתה של ההסתדרות לא הביאה לביטולן של מפלגות הפועלים. מפתח ההצבעה למוסדותיה נותר מפלגתי, אך במהותה היא נועדה לשמש כמסגרת פועלית משותפת על-מפלגתית. בבחירות לוועידת היסוד של ההסתדרות השתתפו 4,433 פועלים, 42% מהם השתייכו ל'אחדות העבודה'; 30% ל'הפועל הצעיר' ; 19% לרשימת 'החלוצים העובדים החדשים' ; 7% ל- מפס"ע ( 'מפלגת פועלים סוציאליסטית עברית'); 2% נוספים הצביעו לרשימות אחרות.

'אחדות העבודה' עמדה במהלך שנות ה-20 במוקד העשיה ההסתדרותית, בהיותה הרשימה הגדולה בהסתדרות. מנהיגיה : דוד בן גוריון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין, דוד רמז ואחרים, עמדו במרכז העשיה ובמוקדי התווית המדיניות בהסתדרות. מדיניותה של 'אחדות העבודה' התאפיינה בשאיפה לביטול המפלגות ולהקמת גוף מאוחד, שיעסוק בקשת נושאים רחבה: פעילות מדינית, ניהול משק עובדים כללי, הגנה מקצועית לפועל, ומתן שירותי רווחה, חינוך, תרבות.

מנהיגי 'הפועל הצעיר' - יוסף שפרינצק, יוסף אהרונוביץ, חיים ארלוזורוב, אליעזר קפלן ואחרים, השתתפו בוועד הפועל של ההסתדרות ובניהול מוסדותיה, אף כי ייצגו גישה כלכלית וחברתית שונה מזו של חברי 'אחדות העבודה'. גישתו של 'הפועל הצעיר' לשאלת אפייה ותפקידיה של ההסתדרות היתה מינימליסטית יותר והתאפיינה ברצון להקים מסגרת בעלת סמכויות ותפקידים מוגבלים ומוסכמים, אשר יותירו תחומי אחריות מוגדרים גם בידי מפלגות הפועלים. על אף חילוקי הדיעות הוקמה ההסתדרות כמסגרת גג משותפת, המתבססת על חברות אישית (כלומר - כל חבר נרשם בעצמו, לא כחלק מגוף מאורגן), אך נשענת על מסגרת מפלגתית בבחירת מוסדותיה.


  • ההסתדרות הוקמה כארגון כללי של העובדים, כלליותה התבטאה בהיותה מסגרת-על רב-מקצועית, רב-מפלגתית ובעלת מגוון רחב של תפקידים, שבהם גם תפקידים לאומיים, אותם נטלה על עצמה.

  • במסגרתה יוצגו מגוון מועסקים: פועלים עירוניים, פועלים חקלאיים ובעלי מקצועות חופשיים המפרנסים עצמם ואינם חיים על חשבון עבודת זולתם.
  • החברות בהסתדרות היתה על בסיס אישי, כלומר לא דרך איגוד מקצועי, קבוצה מאורגנת פוליטית או מקצועית או מועצת הפועלים המקומית.
  • מבנה ארגוני רב-תחומי: כארגון גג ארצי יצרה ההסתדרות בתוכה מבנה ארגוני שכלל בתוכו מכלול רחב של תחומים, בהם:
    • מוסדות כלכליים מרכזיים:
      בהם : המשביר , בנק הפועלים, המשרד לעבודות ציבוריות ואחר כך (מ-1923) סולל בונה, כחברה שיתופית לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת.
    • מוסדות התיישבותיים:
      מוסדות אלה עסקו הן בקליטת עליה והן בהקמתם של יישובים חקלאיים שיתופיים: המרכז החקלאי - כמייצג תנועות ההתיישבות העובדת.
    • מוסדות ביטחוניים:
      'ההגנה' (שעברה אחר-כך לפיקוח הסוכנות היהודית).
    • מערכת תרבות וחינוך:
      זרם העובדים בחינוך, ועדת התרבות המרכזית, קידום והשרשת השימוש בלשון העברית ומשנת 1923 פעילות ספורט (ששימשה גם מסווה לאימונים טרום צבאיים) במסגרת 'הפועל' ועוד.


תפיסת העולם החברתית והכלכלית של ההסתדרות



ההסתדרות הכללית ראתה עצמה כמסגרת המבצעת של תנועת העבודה. יעדי פעולתה נקבעו על-כן בהתאם להשקפת עולמה של תנועת העבודה וכללו:

  • בניית התשתית היישובית וההתיישבותית של הציבור היהודי בארץ ישראל, באמצעות קליטת עלייה, סיוע להתיישבות עובדים בכל רחבי הארץ, יצירת מקורות תעסוקה להתיישבות, כמו-גם לציבור הפועלים בערים, פיתוח מואץ של המשק הארצי.
  • בניית מערכת חברתית על יסודות חברתיים צודקים: יצירת מערכת כלכלית וחברתית של ציבור העובדים באמצעות מדיניות של צימצום פערים כלכליים בתוך ציבור העובדים וכן בינו לבין בעלי ההון; מאבק כנגד ניצול עובדים בעבודה וניצולם כציבור צרכנים, מאבק כנגד חלוקה לא צודקת של הכנסות ובעלות פרטית על נכסים.
  • קידום מעמד הפרט - באמצעות שיתופו בתהליך הייצור והגדלת מעורבותו האישית במקום עבודתו וכן באמצעות דאגה כוללת לרווחתו וקידומו באמצעות הקמת מערכות ארציות שטיפלו בתחומי החיים השונים : מערכת בריאות, סעד ועזרה הדדית, מערכות חינוך פורמליות ובלתי פורמליות, מפעלי תרבות ושיכון.

הפרשנות לגבי מידת חשיבותם של היעדים החברתיים והלאומיים היתה שונה בתוך תנועת העבודה. היו שגרסו כי יש להפנות את עיקר המאמץ לבניין המשק הלאומי ולקליטת עלייה. אחרים בחרו לדבוק דווקא בערכים החברתיים כמאבק על שיוויון וצדק חברתי.

אנשי 'אחדות העבודה' נטו לתמוך במדיניות כלכלית מרחיבה, שעיקרה בעלות ציבורית ושליטה על אמצעי ייצור לשם הקמתן של מסגרות כלכליות ריכוזיות, על פני תמיכה בפיתוח תחומים אלו באמצעות קואופרטיבים.
אנשי 'הפועל הצעיר' העדיפו מדיניות של יעילות כלכלית ופעילות משקית מרוסנת יותר, על פני המדיניות הכלכלית המרחיבה. מפלגות מיעוט, כמו גם המסגרות הקיבוציות הארציות, העדיפו מדיניות של ביזור, מתן אוטונומיה כלכלית וארגונית ושמירה על פלורליזם בהסתדרות.

מרבית מנהיגיה של ההסתדרות והמנהלים של מפעליה הגדולים העדיפו את הגישה הכוללת והריכוזית, בה ראו דרך יעילה שתבטיח צמיחה מהירה של המשק. גישה זו הובילה לבנייתה של המערכת היצרנית של העובדים בארץ ישראל כמערכת ריכוזית המצוייה בבעלות ההסתדרות ובשליטתה.
במקביל למערכת הזו פעלה המערכת הכלכלית האוטונומית של ההתיישבות השיתופית.


Click to enlarge
כרזה לציון 25 שנה להסתדרות. אייר: יוחנן סימון,
באדיבות ארכיון מכון לבון (C)


ציוני דרך מרכזיים בדרכה של ההסתדרות
על הרקע ההיסטורי של תנועת הפועלים בשנות העשרים ראו בהרחבה במדור 'תולדות'

להלן נציין אבני דרך המרכזיות בדרך התפתחותה של הסתדרות העובדים הכללית באופן כרונולוגי.

העשור הראשון (1929-1920)

העשור הראשון לקיומה של ההסתדרות הכללית הוקדש לבניתה כמערכת ארגונית ארצית ולמיזוג המערכות החברתיות והכלכליות שהתקיימו בנפרד במסגרת מפלגות הפועלים השונות לכלל מערכת מרכזית משותפת אחת. עם זאת, כפי שצויין לעיל, הקמתה של ההסתדרות הכללית לא הביאה לביטולן של מפלגות הפועלים השונות, שהמשיכו להתקיים מחוצה לה ושיוצגו, בהתאם לכוחן היחסי במסגרתה.

מאפיין נוסף ומרכזי המבהיר את אופייה היחודי של המערכת הארצית הזו הנו עצם פעולתה כמערכת וולונטרית, הפועלת מתוך שייכות מרצון של חבריה ומתקיימת בתוך חברה (היישוב היהודי) המאוגדת אף היא באופן וולונטרי ונתונה למרותה של מערכת שילטון חיצונית (המנדט הבריטי). מערכת זו נטלה על עצמה בהדרגה תפקידים רבים אותם ממלאת מדינה ריבונית עצמאית כלפי אזרחיה, היא תפסה את ייעודה כמערכת חברתית-כלכלית המיועדת לשרת את טובת הכלל. כלומר - כבעלת אחריות נרחבת וכוללת לא רק כלפי חבריה אלא כלפי היישוב היהודי בארץ והציבור היהודי הציוני בעולם.

אופיה העתידי של ההסתדרות הכללית נקבע לא-רק על-פי רעיונות חברתיים וכלכליים, אלא נגזר גם ממאפייניה הארגוניים של המערכת הארצית שהחלה לקום, ומתחומי הפעילות השונים שהוגדרו על-ידי חבריה ככלולים בתחום אחריותה. בעשור הראשון הוגדרו תחומי האחריות הללו ונוצקו היסודות הארגוניים שיאפשרו פעולה מאורגנת של ציבור הפועלים לקידומם. להלן נציין את מוקדי הפעולה המרכזיים בהם עסקה ההסתדרות הכללית בעשור הראשון לקיומה:

  • איחוד מערכות הארגון הפועליות במסגרת ההסתדרות: כשבועיים לאחר ההכרזה על הקמתה של ההסתדרות הכללית התכנסה מועצת ההסתדרות במטרה למזג את המוסדות המקבילים שהתקיימו בשתי מפלגות הפועלים שהתאחדו: אחדות העבודה והפועל הצעיר בהם: לשכות העבודה, לשכות העליה, המשרדים הקבלניים לעבודות ציבוריות, ההסתדרויות החקלאיות וקופות החולים. כמו-כן הוחלט על הקמתה של ועדת תרבות.
  • קביעת מבנה ניהול ראשוני: את ניהולה השותף של ההסתדרות קיבל על עצמו הועד הפועל של ההסתדרות, ששאב את סמכותו מכח החלטותיה של מועצת ההסתדרות. מוסד זה התכנס אחת ל- 6 שבועות לערך. ניהול ענייניה השותפים של ההסתדרות הופקד בידי 'ועדה מרכזת' שמאוחר כונתה 'מזכירות הועד הפועל'. בועד הפועל הראשון השתתפו 7 חברים, מאוחר יותר הוכפל מספרם ובשנות ה-70 כבר גדל מספרם ל- 185 חברים. ל'ועדה המרכזת' הראשונה נבחרו 3 חברים: דוד בן גוריון, דויד זכאי ויוסף שפרינצק. במישור המקומי הוחל בהקמת מועצות פועלים בערים וועדי פועלים במושבות לשם טיפול בבעיות מקומיות ובענייני הפועלים השוטפים.
    במהלך העשור הראשון כינסה ההסתדרות הכללית שלוש ועידות:
  • הקמת מערכת פיננסית: לשם טיפול בצרכים הכלכליים של כלל ציבור הפועלים החליטה ההסתדרות על הקמתו של מוסד כספי משלה - בנק הפועלים. ההסתדרות הציונית השתתפה בהקמתו, אך מרותה של ההסתדרות על הבנק נשמרה . באמצעות הבנק בוצעו מהלכיה הכלכליים של ההסתדרות, בהם: הקמת קואופרטיבים, משקים חקלאיים, מוסדות משקיים, מפעלי חרושת ומלאכה , וכן מימון קופת חולים ומטבחי פועלים. בין השנים 1937-1923 ניהל את הבנק יוסף אהרונוביץ.
  • ניהול מרוכז של העבודות הציבוריות: 'המשרד לעבודות ציבוריות ובניין' הוקם על-ידי ההסתדרות בשנת 1921 עם מיזוגם של שני המשרדים הקבלניים שהתקיימו לפני-כן במסגרת מפלגות הפועלים. עם סיומן של מרבית העבודות הציבוריות שנוהלו עבור ממשלת המנדט הבריטי (בהן סלילת כבישים, בניית מסילות רכבת, בניית מחנות וייבוש ביצות) עברה עיקר פעילותו לבניין בערים. במסגרת ניהול עבודות אלו עסק המשרד גם בקליטתם והכשרתם של עולים חדשים לעבודה.
    לאורך כל שנות קיומו עפל המשרד במצב גרעוני, בין השאר משום שרבות מן הפעילויות שקיבל על עצמו לא התבצעו רק על פי שיקולי רווח והפסד צפויים, בעייה נוספת היתה שפועלים רבים שהוכשרו במסגרתו של המשרד עזבו אותו עם סיום הכשרתם , עוד בטרם החזירו באמצעות עבודה מטעם המשרד את עלות ההשקעה בהם.
    בשנת 1924 הורחבה פעילותו של המשרד עם הקמתו של 'סולל בונה'. פעילות זו נפסקה בשנת 1927 בעקבות פשיטת רגל. בהמשך חזר המשרד לפעול כ'משרד קבלני'. בשנת 1935 חודשה פעילותו של 'סולל בונה' כמסגרת קבלנית במסגרת ההסתדרות.
  • קבלת אחריות למערך הביטחוני הארצי: עם הקמתה של ההסתדרות הועברה לידיה האחריות לארגון 'ההגנה' , שהוקם במסגרת 'אחדות העבודה' . כארגון ארצי, אף כי וולונטרי, נשאה ההסתדרות בעיקר הנטל של הגנת היישוב ומאוחר יותר של הכנתו לקראת עימותים רחבים בהרבה עם הציבור הערבי ועם השלטון הבריטי.
  • הקמת מערכת כלכלית ארצית: בשנת 1923 הוקמה חברת העובדים כמסגרת כלכלית, ארגונית ומשפטית משותפת של כל המפעלים המשקיים של ההסתדרות הכללית (רבים מהם הוקמו על-ידי ההסתדרות וחברת העובדים) -
    • המשק העצמי , שכלל את ההתישבות העובדת - קיבוצים, מושבים, משקי פועלות ועוד וכן את המערכות הקואופרטיביות, להן השתייכו הקואופרטיבים היצרניים, השירותיים, והתחבורתיים וכן הקואופרטיבים לשיכון, לביטוח ואשראי וכן הקואופרטיבים לצרכנות (צרכניות);
    • המשק הציבורי , שכלל: את התאגידים של חברת העובדים: סולל בונה, בנק הפועלים והסנה וכן מפעלים משותפים שהקימה ההסתדרות בשיתוף עם גופים חיצוניים ציוניים, כגון הסוכנות היהודית- בהם 'מקורות', 'נחשון', 'צים', אוירון' , יכין וחק"ל.
להרחבה על משק העובדים ראו במדור  משק וקואופרציה
  • הקמת מערכת שיכון הסתדרותית - כבר בעשור הראשון להסתדרות הוקמו במסגרתה מסגרות מאורגנות שטיפלו בשיכון חבריה במסגרת של שכונות פועלים בקרבת העיר. ראשונת שכונות העובדים היתה שכונת ברוכוב שהוקמה בשנת 1922 בסמוך לתל-אביב (לימים בגבעתיים).
  • ייסוד מערכת ארצית של איגוד מקצועי - עם ייסוד ההסתדרות הצטרפו אליה האיגודים המקצועיים שקדמו לה: הסתדרות פועלי הרכבת, הסתדרות פועלי הדואר והטלגרף, הסתדרות הפקידים, פועלי הכבישים והעבודות הציבוריות (שהתאגדו אחר-כך במסגרת הסתדרות פועלי הבנין). כמוכן הצטרפה למערכת הזו גם ההסתדרות החקלאית. במסגרת ההסתדרות הכללית הוקמו מערכות של הסתדרויות מקצועיות ארציות , ואיגודים מקצועיים מקומיים. נוסדו לשכות עבודה והוקמו קרנות לחוסר עבודה ולשביתות.
  • הקמת איגודים מקצועיים מקומיים - בערים ובמושבות הגדולות הקימה ההסתדרות מועצות פועלים שריכזו את הפעולה המקצועית, הארגונית והחברתית מטעמה של הסתדרות הכללית.
  • החלטה עקרונית על התאגדות פועלות ארצית - בשנת 1921 הוחלט בועידת הפועלות על הקמתה של מסגרת ארגונית עצמאית עבורן שתשתייך להסתדרות הכללית ארגון אמהות עובדות הוקם בפועל מאוחר יותר - בשנת 1934).
  • ארגון ואיגוד נוער עובד - בערים ובמושבות הגדולות התארגנה בהדרגה, בעידוד ההסתדרות , תנועת הנוער העובד. תנועה זו החלה את דרכה כמסגרת ארגונית, שנועדה לפעול לשם מתן הגנה מקצועית וחינוך לנערים ונערות עובדים , בתחילה בעיקר בערים הגדולות.
  • יצירת מרכז ארצי הסתדרותי לקידום התרבות והחינוך: כבר בעשור הראשון לקיומה החלה ההסתדרות לדאוג לחייהם החברתיים והתרבותיים של חבריה. באמצעות 'ועדת התרבות' שלה. היא הקימה רשת חינוך לילדי עובדים, גני ילדים, מערכות להכשרת מורים וגננות, וכן מערכת השכלה בלתי פורמלית לחבריה. היא שלחה מרצים ליישובים ולמרכזי הפועלים השונים, עסקה בהנחלת הלשון העברית, סיפקה ספרים לחברים (תחילה בעזרת ספריה ניידת) ,הקימה חדרי עיון , יזמה ערבי תרבות, זמר ומוסיקה, ייסדה את עיתונה 'פנקס' , מאוחר יותר את העיתון 'דבר' ,וכן את העיתון החקלאי 'השדה' , הקימה הוצאות ספרים , ייסדה את תיאטרון 'האהל' ואת במות הגופים ההתיישבותיים (תיאטרון, מחול, מקהלות) וכן וייסדה את אגודות הספורט 'הפועל'.
  • הקמת מערכת לעזרה הדדית: בעשור הראשון לקיומה של ההסתדרות כבר ניתן היה לראות את בסיסו של אחד ממפעליה הייחודיים של תנועת הפועלים - שכלל מערכות מגוונות של עזרה הדדית ובראשן קופת חולים הכללית. מאוחר יותר הוקמו תחנות לאם ולילד, משען, קרנות לביטוח ופנסיה, וכן קרן שביתה וקרן חוסר עבודה.


Click to enlarge
בית חינוך לילדי עובדים בתל-אביב, באדיבות מכון לבון (C)


העשור השני: 1939-1929

על הרקע ההיסטורי של תנועת הפועלים בשנות השלושים - ראו בהרחבה במדור 'תולדות'

פעילותה של ההסתדרות הכללית בעשור השני לקיומה התנהלה בצל ואל מול שינויים מחריפים והולכים מחוץ ומבית. בזירה האירופית הלכה והשתנתה המפה הפוליטית והאוירה החברתית. שינויים אלו עתידים היו לחולל באירופה את מלחמת העולם השניה ולהמיט על העם היהודי את השואה. בראשית העשור הסתמנו המגמות הללו בהתגברות האנטישמיות במזרח אירופה, עליית הפאשיזם באיטליה ועלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית בגרמניה.

נסיונות ההגירה של יהודי מזרח אירופה ומרכזה למערב נתקלו בהיענות קלושה, שערי ארצות הברית נותרו סגורים והעליה לארץ, שיכולה היתה אולי להוות הצלה לאלפים רבים הוגבלה על-ידי מכסות עלייה קשוחות שקבע השלטון הבריטי בארץ. על אף המגבלות הללו הפכה ארץ ישראל לראשונה בשנות השלושים ליעד הגירה יהודי מרכזי - הן לעלייה ליגאלית והן להעפלה לא ליגאלית. בתקופה זו הגיעו לארץ למעלה מרבע מיליון עולים. עליה זו הביאה עימה הון רב שאיפשר צמיחה כלכלית מואצת , בניה נרחבת והתפתחות חברתית ותרבותית. השינויים הדמוגרפיים והכלכליים הללו ביישוב היהודי החריפו את העימות היהודי -ערבי, שבא לידי ביטוי חמור בפרעות 1929 והגיע לשיאו עם פרוץ המרד הערבי כנגד הבריטים והיהודים בשנת 1936 .

ברקע זה הבינו ראשי היישוב, כמו גם הנהגת הפועלים כי מידת התארגנותו של היישוב וחיזוק כושר עמידתו עתידים לקבוע את גורלו העתידי בארץ. מבחינה זו תרמה העליה הגדולה בשנות השלושים (העליה החמישית) הן ליכולת העמידה הכלכלית והן ליכולת ההתמודדות החברתית בשנים הללו.
ברקע זה קיבלו המאבק על הנהגת התנועה הציונית והנהגת היישוב אופי ומשמעות מרחיקי לכת מבחינה לאומית וחברתית כאחת.

הקמתה של מפא"י בשנת 1930 והחרפת המאבק בין תנועת הפועלים לתנועה הרביזיוניסטית על ההגמוניה בתנועה הציונית וביישוב היהודי בארץ השפיעו אף הם על עיצוב דרכה של ההסתדרות הכללית בשנים הללו.

להלן נציין בקצרה את מוקדי פעילותה המרכזיים של ההסתדרות הכללית בתקופה זו.


ארגון ואיגוד פועלים

העליה החמישית סייעה להרחבת היקפה של ההסתדרות הכללית, שגדלה פי ארבעה מהיקפה בשנות העשרים. קליטתם של רבבות החברים החדשים במסגרת ההסתדרותית חייבה היערכות הן להעסקתם והן להבטחת אירגונם המקצועי במשק המקומי המתפתח. למאמץ הזה היו כמה ביטויים בולטים:

  • מאבק על 'עבודה עברית' - שהתבטא בדרישה להשלטת עבודה עברית במשקים היהודיים ובהתנגדות להעסקת עבודה ערבית .
  • מאבק כנגד ארגוני פועלים מתחרים שהחלו לקום ביישוב - בהם הסתדרות העובדים הלאומית, הפועל המזרחי וארגון הציונים הכלליים. מאבק זה נשא אופי פוליטי , אך גם נגע בפשטות במאבק על מקומות עבודה. ארגונם של הפועלים , הובלתם לשביתות בשל תנאי העסקה לא ראויים היה בעל חשיבות רבה מבחינה מקצועית וחברתית אך גם שימש כמכשיר פוליטי רב עוצמה כנגד התארגנויות פועליות מתחרות, שהוקמו על בסיס אורינטציה פוליטית שונה.
  • יצירת מקומות עבודה, ביסוס והרחבת מפעלים קיימים -
    • עידוד המשקים הקשורים בהסתדרות לעבור לשיטת משק מעורב - בכדי להקטין את התלות במעסיקים חיצוניים.
    • הקמת 'מרכז הקואופרציה' - פיתוח מפעלי קואופרציה שירותית וצרכנית .
    • הרחבת וביסוס מפעלים חרושתיים גדולים - בהם 'נשר (מלט), פניציה (זכוכית), שמן (מוצרי שמן) אתא (טקסטיל) ועוד.
    • ביסוס ופיתוח תאגידי ההסתדרות - הפעלתו המחודשת של סולל בונה (שפעילותו הופסקה בשנת 1927 בעת המשבר הכלכלי).
    • הרחבת פעילותו של המשק העצמי - ארגון מחדש של המשביר המרכזי כמרכז אספקה סיטונאית למשקים, קואופרטיבים ואגודות צרכניות, הרחבת פעילותה של תנובה.
  • הרחבה והגדלה של מוסדות האשראי הפועליים - הרחבת פעילותו של בנק הפועלים ויצירתן של קופות מלווה.
  • הקמת מוסדות לעזרה הדדית והרחבת פעילותם של מוסדות קיימים - בשנות השלושים הורחבה פעילותה של 'קופת חולים' (שאף הצליחה לחייב את מרבית המעסיקים הקשורים בפעילותה בתשלום 'מס מקביל' להבטחת זכויות הפועלים המועסקים במסגרתם). כמו-כן הוקמו מוסדות נוספים לתמיכה הדדית, כגוןף משען.
  • הרחבת הפעילות החינוכית והתרבותית - בשנים אלה פעלה ההסתדרות רבות להנחלת הלשון העברית, עיתונה 'דבר' הוציא עיתונים מיוחדים לעולים, לילדים ועוד, הוקם ארכיון העבודה, נפתחו חדרי עיון והורחבו פעילויות הפועל (שהשתלבו גם במערך האימונים של ההגנה).
  • ארגון חברות ההסתדרות במסגרת ייחודית - הקמת ארגון אמהות עובדות - על הקמת ארגון אוטונומי זה של חברות ההסתדרות הוכרז כבר בשנת 1930 . בשנת 1934 התקיים הכינוס הראשון של ארגון אמהות עובדות אליו השתייכו הן עקרות בית והן נשים שעבדו מחוץ לביתן.
  • במהלך העשור השני לקיומה כינסה הסתדרות את הועידה הרביעית שלה, בה דנה ההסתדרות לראשונה בשאלות הנוער והתרבות. במסגרת זו הוחלט על הקמתו של המרכז לנוער והמרכז לתרבות.

התארגנות אל מול המרד הערבי


תקופת המאורעות ושיאה - המרד הערבי חוללה תמורה יסודית במערכת הכלכלית בארץ-ישראל . הנסיונות להשבתת המסחר, התחבורה והעבודה בנמלים הבהירו לראשי היישוב כי יש להערך ליצירת משק כלכלי עצמאי ונפרד. תרומתה של ההסתדרות למאבק על עצמאותו הכלכלית של היישוב היתה מכרעת: הן בתחום הטיפול בציבור פועלים רחב שהושבת מעבודתו, הן בפיתוח ענפי משק חדשים, מקבילים לאלו שנחסמו בפני היישוב, והן בשותפות בהתארגנות הביטחונית ביישוב:


  • מתן סיוע כלכלי לפועלים חסרי עבודה - בשנת 1932 הוקמה 'קרן חוסר עבודה' , אך עיקר פעולתה באה לידי ביטוי למן שנת 1936. במסגרת הקרן הוקם המוסד לאשראי 'ביצור' שפעל למימון העסקת פועלים בעבודות ציבוריות. הקרן פעלה גם לפיתוח ענפי תעסוקה חדשים , הקניית הכשרה מקצועית הלוות כספים לצורך לימוד מקצוע או פתיחת בתי מלאכה זעירים וכן מפעלים שונים שנועדו לשפר את רווחתו של ציבור הפועלים.
  • כניסה לענפי תעסוקה שנפגעו בעקבות ההשבתה הערבית - השבתת נמל יפו על-ידי הערבים זרזה את ההחלטה להקים נמל יהודי נפרד בתל-אביב, וכן איפשרה כניסת פועלים יהודיים לעבודה בנמל חיפה. הקיבוץ המאוחד גייס רבים מבין חבריו לעבודה בנמלים. כמוכן נשלחו חברי קיבוצים לפיתוח ענף המדגה, ואף הוקמה חברת נחשון , שהניחה את היסודות למשק ימי עצמאי.
  • פעולות להגנת היישוב - סלילת 'גדר הצפון' בגבול הצפון על-ידי סולל בונה. אבטחתם של אנשי ההסתדרות נעשתה על-ידי ההגנה שהעסיקה אלפי נוטרים בשמירה על העסקים בבנית הגדר.
  • פעילות במסגרת ארגון ההגנה - תגובתו של היישוב למאורעות 1929 ולהתנכלויות במסגרת 'המרד הערבי' התבססו ככלל על מדיניות 'הבלגה' . עם זאת אישרה ההגנה פעילות יזומה מוגבלת, על-ידי כוחות מיוחדים שהקימה - 'הנודדת' ו'פלוגות השדה' . בהמשך עם גבור הפעולות הרצחניות הוגברה הפעילות היזומה במסגרת 'פלוגות הלילה המיוחדות' בפיקודו של הקולונל אורד וינגייט הבריטי.


התיישבות ועליה


  • התיישבות במסגרת 'חומה ומגדל' - מבצע התיישבות לאומית מתוכננת זה, שהיה רחב היקף נערך במשותף על-ידי כל תנועות ההתיישבות. עם זאת מרבית היישובים שהוקמו במסגרתו השתייכו לתנועת העבודה. התיישבות התבצעה על אדמות לאום, שנקנו על-ידי הקרן הקיימת, מומנה באמצעים לאומיים - בעיקר על ידי כספי קרן היסוד והקרן הקיימת, הסוכנות היהודית , אך גם מכספי פיק"א (לישובים שהוקמו על אדמותיה) וכן כספי ניר ורסקו. מקומה של ההסתדרות הכללית באירגון המתיישבים עצמם, הכנת המבנים ובארגון הליווי של חברי ההגנה בעת העליה על הקרקע היתה מרכזי.
  • העפלה - חידוש ההעפלה הבלתי ליגאלית בשנת 1934 החל ביזמת חברי ההגנה ובראשם אליהו גולומב ואנשי הקיבוץ המאוחד ובתמיכתה הלא-רשמית של ההסתדרות הכללית. בשנת 1939 הוקם המוסד לעליה ב' כזרוע של ארגון ההגנה בעקבות החלטתם של המוסדות הלאומיים לתמוך בהעפלה כחלק מן המאבק הגלוי בשלטון הבריטי ובהגבלות על העליה לארץ שפורסמו בספר הלבן של שנת 1939.



התיישבות חומה ומגדל בגלוית ברכה לשנה טובה,
מאוספי ארכיון השומר הצעיר, יד יערי (C)

העשור השלישי: 1948-1939

על הרקע ההיסטורי של תנועת הפועלים בשנות הארבעים - ראו בהרחבה במדור 'תולדות'


התארגנות צבאית במסגרת המלחמה ולקראת המאבק על הארץ

בשנות המלחמה שימשה ההסתדרות הכללית כזרוע הביצועית המרכזית של היישוב היהודי בארץ. ההסתדרות הכללית היתה באותה עת ארגון פועלי רחב היקף שחלש על משק העובדים ועל איגוד העובדים הגדול ביישוב. היא איגדה במסגרתה את מרבית יישובי ההתיישבות הכפרית והיתה בעלת יכולת לקיים בתוכה מרות ארגונית וצבאית בכל המסגרות שהשתייכו לה. את יכולותיה אלו העמידה ההסתדרות הכללית לרשותו של היישוב - הן בתחומים גלויים כגון יזמות כלכלית, ארגון משאבי אנוש ויוזמות פיתוח עצמאיות שונות, והן בתחומים גלויים פחות, בהם - ההגנה, ההעפלה, ההתיישבות שלא בהתאם למדיניות הבריטית, ייצור ורכישת נשק.

  • גיוס לצבא הבריטי - עם פרוץ מלחמת העולם והחלטתם של המוסדות הלאומיים לפעול לטובת גיוס לצבא הבריטי - הקימה ההסתדרות משרדי גיוס מיוחדים במועצות הפועלים ובהתיישבות העובדת במטרה לעמוד במכסות הגיוס אליהם חתרו המוסדות הלאומיים.
    ההסתדרות נטלה על עצמה את הטיפול במשפחות המגוייסים - הבטחת המשך הזכויות הסוציאליות של המגוייסים ועזרה במציאת עבודה לנשארים.
  • הפלמ"ח - המשך קיומו של הפלמ"ח כמערכת צבאית מחתרתית לאחר הפסקת התמיכה הצבאית הבריטית בו, ככח לוחם כנגד סכנת פלישה גרמנית לארץ, התאפשר משהעמידה ההתיישבות העובדת את משקיה כבסיסי מגורים ואימונים לרשותם של חברי הפלמ"ח בהסדר המשלב עבודה חקלאית באימונים צבאיים. בכך התאפשרה הקמתו ואחזקתו של כח צבאי נייד ומאומן שהועמד לרשותו של היישוב היהודי בארץ בהמשך הדרך.
    ההסתדרות הכללית סייעה בתהליך הגיוס לפלמ"ח , שנערך בקרב חברי ההסתדרות בעיר, בהתיישבות העובדת ובתנועות הנוער שהשתייכו או קיימו זיקה עימה.
  • פעילות להשגת נשק והסלקתו - ההתיישבות העובדת שימשה גם כבסיס לוגיסטי צבאי - ומאגרי הנשק המוסלקים הוטמנו בחלקם הגדול במשקיה. בשיאו של המאבק בבריטים (1946) נעצרו חברי משקים רבים במסגרת 'השבת השחורה' (29.6.1946) והוחרמו מאגרי נשק מוסלקים שנתגלו במשקים.
  • המשך ההעפלה , העלאת שארית הפליטה לארץ - עם סיום המלחמה פעלו חברי ההסתדרות וההתיישבות העובדת שהתגייסו לבריגדה היהודית וליחידות שונות בצבא הבריטי באירופה ב'בריחה' - מבצע הצלתה של שארית הפליטה והעברתם של מעפילים לארץ.


משק וקואופרציה


  • האצת הפיתוח הכלכלי בארץ בעקבות המלחמה - שנות המלחמה היו ,באופן פארדוכסלי, שנים של פיתוח כלכלי מואץ בארץ. בתחילה נפגע היצוא החקלאי והורגשה עלייה באבטלה. ההסתדרות התמודדה עם המצב באמצעות ארגון מערכת של עזרה הדדית, שהתבססה על 'קרן חוסר עבודה' ומרכז 'משען' שחילק מוצרי מזון לנזקקים ומובטלים. אך ככל שהסלים המצב המלחמתי גבר הביקוש לאספקה חקלאית מצד כוחות הברית באיזור. כתוצאה מכך הואצה הפעילות החקלאית בהתיישבות העובדת והורחבו העבודות הציבוריות בשירות הצבא הבריטי באיזור. סולל בונה פעלה בכמה מארצות המזרח התיכון (בהן אירן ועירק). הורחב הפיתוח התעשייתי בארץ ובתוכו גם מפעלי התעשייה ההסתדרותיים.
  • התפתחות האיגוד המקצועי בתעשייה - התרחבות ענפי התעשייה השונים האיצה בעקבותיה את תהליכי הקמתם של האיגודים המקצועיים התעשייתיים בהסתדרות, בהם: 'הסתדרות המהנדסים (1941), 'איגוד פועלי הדפוס, הכריכה והקטונאז''(1942), 'איגוד הימאים' (1943), 'ארגון פועלי החרושת ההסתדרותית' (1945) ועוד.
  • העמקת הטיפול המקצועי בציבור העובדים - בעקבות הקמתם של האיגודים המקצועיים התאפשרה גם הרחבת הטיפול ההסתדרותי בתנאי העבודה של הפועלים. בשנת 1940 נחתם לראשונה הסכם עבודה קיבוצי עם 'התאחדות בעלי התעשיה' שכלל לראשונה הסכם כולל על תשלום 'תוספת יוקר' לעובדים בהתאם להתייקרות הממוצעת במשק. (עיקרון תוספת היוקר במערכות השכר איפשר לשמור על חלקו היחסי של ציבור העובדים בהכנסה הלאומית).
  • שיני בתוכן החברתי בהסתדרות בעקבות השינויים המשקיים - עליית משקלם של עובדי הבניין, התעשייה והשירותים על פני זה של הפועלים החקלאיים הביאה להיווצרות שינוי בתוכנה החברתי של ההסתדרות: התגברות העבודה השכירה בקואופרטיבים העירוניים ובקבוצות הבנייה הקבלניות, התרופפות השמירה על העקרונות השיתופיים בשיכון ההסתדרותי והמרת עיקרון המשכורת המשפחתית בתשלום משכורות על-פי מקצוע.
  • במהלך העשור השלישי לקיומה קיימה ההסתדרות הכללית שתי ועידות: הועידה החמישית (1942) והועידה השישית (שהתכנסה במסגרת שלושה מושבים: ב-1944, בראשית 1945 ובסוף 1945).
Click to enlarge
כרזה לציון מלאת 25 שנה להסתדרות, באדיבות מכון לבון (C)

סיכום הישגי ההסתדרות בתום העשור השלישי לקיומה


  • גידול במספר חברי ההסתדרות בין השנים 1947-1920:
    • מספר חברי וחברות ההסתדרות שנמנו עם הקמתה של ההסתדרות בשנת 1920 היה 4,433. כ- 11% מבני היישוב מגיל שמונה עשרה ומעלה.
    • עשור מאוחר יותר, בשנת 1930 הגיע מספר החברים בהסתדרות ל- 28,000.
    • בשנת 1940 נמנו על חברי ההסתדרות כבר 112,00 חברים
    • ובשנת 1947 - ערב הקמתה של המדינה נמנו 176,000 חברים על שורותיה של ההסתדרות. כ- 42% מכלל היישוב היהודי מבני שמונה עשרה ואילך וכ-68% מכלל העובדים במשק.
  • היקף חברת העובדים 1947: על סף הקמתה של המדינה הקיפה חברת העובדים כ-100 חברות בע"מ וכ- 1,000 אגודות שיתופיות (בהן: יישובי עובדים, שכונות פועלים, מוסדות חינוך,קואופרטיבים ייצרניים וצרכניים, מוסדות אשראי וחיסכון ועוד)
  • הישגים מישקיים בולטים: בשנים אלו התרחבה מאוד פעילותה של תנובה , ששיווקה כ-70% מן התוצרת המשקית בארץ. המשביר המרכזי הרחיב את פעילותו מעבר לתחומי המסחר ופנה לפיתוח תעשייתי (במסגרתו הוקמו מפעלים כ'שמן', 'נשר' 'המגפר' ועוד). הואצה מאוד פעילותם של מפעלים משקיים רחבי היקף , בהם - חברת סולל בונה, חברת המים מקורות , החברות יכין וחק" ל ועוד.
  • הרחבת הפעילות המשקית לתחומים חדשים: ההסתדרות פעלה לפיתוח ענפי משק חדשים, בתחום הימי הוקמה חברת הדיג והספנות נחשון ומאוחר יותר צים. בתחום האוירי הוקמה חברת אוירון (ששימשה גם כבסיס לתעופה הצבאית מאוחר יותר).
  • הקמת תשתית לפעילותה הכספית של ההסתדרות: פעילותו של בנק הפועלים הורחבה באופן ניכר , הורחבה פעילותן של קופות המלווה והחיסכון של העובדים, הוקמה חברת אמפל (על ידי חברת העובדים וידידי ההסתדרות בארה"ב) כמוסד לגיוס השקעות כספיות במשק הפועלים בארץ.
  • הקמת מערכת ביטוחית ומערכות רחבות היקף לעזרה הדדית: משנת 1937 - עם הנהגת המס האחיד בהסתדרות השתייכו כל חברי ההסתדרות לקופת חולים . המס האחיד כלל בתוכו מערכת ביטוחית רחבת היקף שכללה בתוכה מיסים ל'קרן חוסר עבודה', קרן 'מציב' (תשלום לשאריו של חבר שנפטר), 'משען', דור לדור' (גימלה לחברי הסתדרות שלא נכללו בהסדרי פנסיה אחרים).
    התרחבה פעילותה של חברת הביטוח ההסתדרותית הסנה.
  • הגדלת מספרם של הקואופרטיבים: בשנת 1947 הגיע מספרם של הקואופרטיבים לכ-120. מספר החברי בהם הגיע לכ- 3,700 חברים ו-5,400 עובדים.
  • הרחבת המערכת החינוכית והתרבותית של ההסתדרות: מפעלה החינוכי רחב ההיקף של ההסתדרות בא לידי ביטוי בהקמתה של מערכת חינוכית ייחודית 'זרם העובדים בחינוך' שכללה בתי ספר וגני ילדים, בפעילות עניפה בתחום החינוך הלא-פורמלי ובתחום הנחלת הלשון העברית לחברי ההסתדרות, בהקמתן של במות אמנות לזמר עברי, מחול, ותיאטרון הסתדרותי. באחזקתם של חדרי עיון והקמתם של מוסדות הכשרה ולימוד וכן בטיפוח נוער עובד ולומד ובשותפות במפעל הייחודי של עליית הנוער.
על מערכות החינוך ראו בהרחבה במדור : חינוך.

חזור לראש הדף | הדפס דף זה | חזרה לדף קודם | חזרה לעמוד הבית |