תנועות-הנוער של 'ארץ-ישראל העובדת' היו חלק פעיל ומפעיל במסגרת תנועת העבודה. המדובר, בעיקר, בארבע תנועות: הנוער העובד, המחנות העולים, השומר הצעיר, והתנועה המאוחדת. ב-1959 התאחדו הנוער העובד והתנועה המאוחדת והקימו את הסתדרות הנוער העובד והלומד.

כרזת ועידת האיחוד בין תנועת 'הנוער העובד' ו'התנועה המאוחדת' שהתקיימה בשנת 1959. בוועידה זו הוקמה תנועת 'הנוער העובד והלומד' , באדיבות מכון לבון (C)

תנועות אלה, שמשכו אחריהן גם תנועות 'לא פועליות', כדוגמת הצופים ובני עקיבא, היוו מאגר אנושי חשוב בעת המאבק נגד הבריטים ובכל משימה יישובית נחוצה. שתי דוגמאות: בעת ההפגנות נגד 'הספר הלבן' בשלהי שנות ה-30 ובשנות ה-40, אפשר היה לסמוך על התנועות שהן יגייסו אלפים מחבריהן הבוגרים, כדי להשתתף בעצרות ובהפגנות; במקרה ספציפי יותר, מסע הנוער העובד לתל-חי בשנת 1946, הופנה כולו למאבק שיזמה ה'הגנה' כנגד הורדת נקודת היישוב ביריה, ליד צפת, על-ידי הבריטים.

הקמת היאחזויות הפלמ"ח ויישובי-ספר נוספים הוטלה אף היא, במידה רבה, על בוגרי תנועות הנוער החלוציות והיה בכך נדבך נוסף בפעילותן. לכך יש להוסיף את נושא המסעות. עריכת מסעות ברחבי הארץ, לרבות באזורים שנאסרו לביקור ולשהייה על-ידי הבריטים, היו מנשמת-אפה של תנועת הנוער הארצישראלית. מאות מחברי התנועות עלו מדי שנה למצדה, ואף הרחיקו עד הנגב הדרומי ואילת – אזורים שכמעט לא ראו מבקר או מטייל יהודי בימים ההם. למסעות האלה, שתואמו עם הפלמ"ח וה'הגנה' היה ערך ביטחוני מובהק.

חניכי התנועה כמיישבי ומגיני המולדת בכרזה של מפ"ם, באדיבות ארכיון השומר הצעיר, גבעת חביבה (C)

והייתה כמובן נקודת ההשקה עם הפלמ"ח. מסגרת זו של ה'הגנה' החלה להתפתח וקיבלה את אופיה הידוע רק משעה שנחתם הסכם בינה לבין תנועות הנוער החלוציות. לפי הסכם זה הופנו כל בוגרי התנועות לפלמ"ח, לרבות הבנות, במתכונת של 'הכשרות מגוייסות'. הכשרות אלה הוציאו חלק מחבריהן להדרכה בתנועות, ובצורה כזו הוכן דור העתיד לפלמ"ח.