Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר הגנה וביטחון



ה'הגנה', ההתישבות והתעש

פרק זה עוסק בחשיבותה הביטחונית והלאומית של ההתישבות בשנות המאבק ובהקמתו של התעש במסגרת ה'הגנה'. כתב: ד"ר מרדכי נאור.

מאז ימי העלייה השנייה עמדה ההתיישבות ברחבי הארץ בראש מעייניהן הן של ההסתדרות הציונית והן של תנועת העבודה. משלבים מוקדמים למדי הובן בכל הדרגים שאין התיישבות ללא ביטחון, ואין ביטחון ללא ה'הגנה'.

עד מאורעות תרפ"ט-1929 היה הקשר הזה ברור, אך לא הייתה פעולה יזומה של ה"הגנה" באשר להקמת יישובים חדשים ומרחבי פריסתם. הדבר השתנה בשנות ה-30. מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, שתכננה את היישובים החדשים, מינתה "יועץ לענייני ביטחון". ההתיישבות הביטחונית הלכה ותפסה מקום מרכזי יותר ויותר בהתפתחותו של היישוב.

השיא, כמובן, היה בתקופת 'חומה ומגדל' (1939-1936). יותר מחמישים היישובים, שהוקמו במתכונת זו, שינו לחלוטין את מפת הארץ. ה"הגנה" נתנה את התוכניות ואת הפיקוד הבכיר, בעוד שה"חיילים" היו אלפי חלוצים וחלוצות, אנשי 'ארץ-ישראל העובדת', חברי קיבוצים והכשרות, שהקימו את היישובים, בכל מקום שאליו נשלחו. היישוב היהודי כולו ידע להעריך את נכונות החלוצים האלה, והמשוואה התיישבות = ביטחון והגנה הייתה מוכרת לכל ילד כמעט. עליית חניתה, אולי המפורסם מבין כל יישובי "חומה ומגדל", בחורף 1938 צוינה כמעט כחג לאומי.


התיישבות "חומה ומגדל" בגלוית שנה טובה,
מאוסף ארכיון השומר הצעיר , גבעת חביבה (C)

וכך זה נמשך גם בשנות ה-40. די לציין כי בחמישים שנותיה הראשונות של ההתיישבות היהודית החדשה בארץ-ישראל הוקמו כ-100 יישובים, ואילו ב-18 השנים הבאות, עד קום המדינה, נוסדו עוד 200 יישובים, והם שעיצבו במידה רבה את גבולותיה של מדינת ישראל שקמה בתש"ח-1948.

לתנועת העבודה היה חלק עיקרי ומכריע בהתיישבות הביטחונית הזו. היא קיבלה לא רק את ברכתה של ההנהגה הפועלית, אלא גם את תמיכתה המעשית והחומרית. ראשי היישוב וה"הגנה" בתקופה האמורה, כדוד בן-גוריון, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין, משה שרתוק (שרת), אליהו גולומב, דב הוז ואחרים, היו בה-בעת מנהיגי תנועת העבודה.

אף תעשיית הנשק המחתרתית של ה'הגנה', שכונתה בקיצור תעש (שם שעבר אל המדינה וניתן לתעשייה הביטחונית שלה), התבססה במידה רבה על משקי ההתיישבות. כאן סייעו הריחוק ומציאותו של כוח-אדם זמין ומיומן. מתוך כ-40 מפעלי התעש ומכוניו הסודיים, כמחצית הוקמו ופעלו, מעל פני האדמה ומתחתיה, בקיבוצים ובמושבים. הדוגמה הטובה ביותר היא, ללא ספק, 'מכון איילון' מצפון לרחובות. במקום שנקרא "גבעת הקיבוצים" ישבו בשנות ה-30 וה-40 גרעינים התיישבותיים שהכשירו עצמם לקראת הקמת יישוביהם העצמאיים. ב-1945 הציעה ה"הגנה" לגרעין הכשרה של תנועת הצופים, לעבור ל'גבעת הקיבוצים' ולהקים שם, לכאורה, קיבוץ לכל דבר, כשמתחתיו רוחשת פעילות ענפה של תעש. במקום נחפר בור גדול ונבנה מפעל תת-קרקעי לייצור כדורי 9 מ"מ, שהיו חיוניים לכלי הנשק של ה'הגנה'. ואכן, במשך כשלוש שנים יוצרו במפעל הסודי מיליוני כדורים, כשרק חלק מהחברים יודעים במה מדובר (ועובדים במפעל), בעוד שהאחרים, וכמובן אורחים ומבקרים, לא הוכנסו בסוד העניין.

לאחר מלחמת העצמאות עזבו חברי הגרעין את המקום והקימו את יישובם – קיבוץ מעגן מיכאל.


להרחבה בנושא הרכש, התע"ש, ארגון הצבא לקראת מלחמת העצמאות וחימושו :
מאיר אביזהר, 'שלשת שעוני החול בהיערכות למלחמת העצמאות', עיונים בתקומת ישראל, 1, המרכז למורשת בן גוריון, שדה בוקר 1991, עמ' 60-41.


חזור לראש הדף | הדפס דף זה | חזרה לדף קודם | חזרה לעמוד הבית |