Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר מאמרים

'חברת העובדים בנגב'

מאת:
מתוך הדו"ח השנתי של חברת העובדים לשנת 1984, המחלקה הכלכלית
() [חברת העובדים 1984]



 

שטחיו הצחיחים של הנגב הוו, בשל הקשיים האוביקטיביים, מטרה מאוחרת יחסית להתישבות ולפיתוח. בנגב, אולי יותר מבחלקים אחרים של הארץ, ניתן להבחין בתפקידה המיוחד של חברת העובדים כחלוץ לפני המחנה.

 

התישבות

 

ראשיתה של ההתישבות בנגב קודם להקמת המדינה. לקרן הקיימת היו שטחי קרקע גדולים בנגב ואולם, אפשרות ההתישבות במקום וסיכוייה לא היו ברורים. בשנת 1943 הוקמו בנגב שלושה מצפים – גבולות, רביבים ובית אשל – כתחנות נסיון שתפקידן לעבד שטחים ולערוך תצפיות ונסיונות במגמה לבחון את אפשרויות הפיתוח וההתישבות החקלאית באזור. למצפים עלו חברי קבוצות של ההתישבות העובדת: לגבולות חברי השומר הצעיר, לרביבים – חברי הקיבוץ המאוחד ולבית אשל – חברים מתנועת המושבים. פעילותם הוכיחה כי ניתן לפתח חקלאות בנגב, ובלבד שיהיו מים.

 

בשנת 1946 הוחלט לקיים מבצע התישבות גדול בנגב כצורך מדיני חשוב ודחוף. הוחלט להעלות את הישובים על הקרקע במוצאי יום כיפור תש"ז (אור ל-6 באוקטובר 1946). במבצע הוקמו 11 ישובים: נירים, אורים, חצרים, נבטים, כפר דרום, בארי, תקומה, שובל, משמר הנגב, גלאון וקדמה. ב1947 עלו על הקרקע גם מבטחים, צאלים ועלומים. ישובים אלו היו בסיס לאחיזה בנגב, ולהכללתו בשטחי מדינת ישראל. חלקה של חברת העובדים בהתישבות זו היה מרכזי: מבין 14 הישובים (12 קיבוצים ו2 מושבים) היו 4 גרעינים של הקיבוץ המאוחד, 3 - של הקיבוץ הארצי, 2 - של חבר הקבוצות, 2 - של הקיבוץ הדתי, ו-1 של הנוער הציוני. משני המושבים אחד היה של תנועת המושבים והאחר של הפועל המזרחי.

 

סולל בונה מלאה תפקיד מרכז במבצע התישבות חסר תקדים זה: בבתי המלאכה של החברה בגבעת רמב"ם ובחיפה הכינו את המבנים והציוד, רכב של החברה גוייס להובלת הציוד והמתישבים ופועלי סולל בונה סייעו לעליה על הקרקע.

 

את האפשרות לפתח התישבות חקלאית באזור יצרה חברת מקורות, חברת המים הלאומית, שהוקמה על ידי חברת העובדים והסוכנות היהודית. היא הניחה ב- 1947 קו מים ל-11 הישובים, שהתבסס על בארות באזור ניר עם. ב-1952 היא הקימה את קו ירקון נגב שהביא להגדלה נכרת בכמות המים שעמדה לרשות הנגב. מפעל יובל גד, שלימים עבר לכור, הוקם ביזמת סולל בונה ומקורות באשקלון כדי ליצר את צינורות הענק שנדרשו לקוי המים הגדולים.

בשנות ה- 50, בסיוע סולל בונה ומפעלי וולקן וחמת של כור, מניחה מקורות את קו הנפט הראשון מאילת צפונה.

 

בניה

 

סולל בונה החלה בפעילותה בבאר שבע מיד לאחר כיבושה באוקטובר 1948. בשנת פעילותו הראשונה של סניף באר שבע של סו"ב, הוא עסק הוא בשיקום מבנים ושיפוץ מבנים לצרכי קליטת המתישבים הראשונים והכשרתם למשרדים וכיו"ב. לאחר מכן החלה החברה בפעילות בניה נמרצת שכללה בשנות ה-50 שיכוני עולים, שיכון עממי, בתי ספר, מבני ציבור ומפעלי תעשיה. כן עסקה החברה בעבודות תשתית: סלילת כבישים, הנחת מסילת הברזל בת 72 ק"מ מנען לבאר שבע וכיו"ב. לעת זו נפרשו פעולות החברה ע"פ כל הנגב, ובטאו את תחושת השליחות של החברה. עד מחצית שנות ה50 היא פעלה בבאר שבע כמעט ללא מתחרים, כאשר התנאים דאז לא קסמו לקבלנים פרטיים. בשנים 1951 עד 1959 הקים סניף באר שבע של סולל בונה 14,470 יחידות דיור ו-261 אלף מ"ר של מבני ציבור, מסחר ותעשיה. סניף אילת הקים בתקופה זו 1,210 יחידות דיור ו-44 אלף מ"ר של מבני ציבור ומסחר. כל אחד מהסניפים בצע עבודות עפר וסלילה של מליוני מ"ר.


אין פלא שמנהל סניף סולל בונה בבאר שבע, דוד טוביה, נבחר ב-1950 כראש העיריה הראשון של באר שבע. (
קורות חייו ב http://www.bgu.ac.il/aranne/Tuviyahu/bio.htm)

 

תעשיה

 

במקביל בנין העיר, נוצרה גם התשתית הכלכלית של העיר, בראשית שנות ה-50 ע"י שלוחותיה השונות של חברת העובדים. בין המפעלים שהוקמו אז היו מפעלי סולל בונה: מפעל "חימר" למוצרי מלט, מפעל "חרות" לעבודות מתכת ומכונאות, וששה מפעלי "אבן וסיד" ברחבי הנגב. כור (שהיתה עד 1958 חלק מסולל בונה) הקימה ב-1953 את "חרסה" ליצור אביזרי סניטריים מקרמיקה, את "חסין אש" (החל ליצר ב-1958). המפעל הכימי "מכתשים", שעבר אח"כ לבעלות כור, הוקם ב-1953 ע"י ניר. המשביר המרכזי הקים בראשית שנות ה-50 את טחנת הקמח ומאפית לחמנו במושב מסלול. מפעלים אלו, שהיו יחידים בשנות ה-50, נתנו לעיר בסיס כלכלי ממנו התפתחה במהירות יחסית בשנות ה-60 וה-70 .

 

שירותים

 

את ההתישבות בנגב לוו כמעט מיד שרותי האוטובוסים של קואופרטיב אגד. עם שחרור אילת סופק לה קשר אוירי למרכז הארץ ע"י ארקיע שהיתה שותפות שווה של חברת העובדים ואל על. גם האחרונה, הוקמה קודם לכן ביזמת חברת העובדים והסוכנות היהודית. נמל אילת הופעל בשנותיו הראשונות ע"י חברת שרותי נמל אילת, שהיתה חברה בת של שרותי נמל מאוחדים של סולל בונה.

 

המשביר המרכזי מלא תפקיד מרכזי באספקה לנגב. סניפו הראשון בבאר שבע נפתח ב-1949, ובעקבותיו – סניף אילת ב-1951. המשביר לצרכן, פתח את הכלבו הראשון בבאר שבע כבר

ב-1950 ואת סניף אילת ב-1951. הפסדי השנים הראשונות לא מנעו אותם, ואת הצרכניות לשרות התושבים שנפתחו ע"י אגודות הצרכנים מן המאמץ להבטיח לתושבים אספקה סדירה (במיוחד בשנות הצנע) במחירי צפון הארץ.

 

הקמת עשרות המושבים בנגב הביאה להקמתו של "המשביר לעולה" בידי המשביר המרכזי. המשביר לעולה עשה להקמת צרכניות במושבים החדשים, אספקת מזון וחמרי גלם ואפילו הדרכה וחינוך קואופרטיבי. התשתית שנוצרה ע"י המשביר לעולה היתה הבסיס להקמת ארגון הקניות של מושבי הנגב במחצית השניה של שנות ה50.

 

בנק הפועלים היה חלוץ הספקת שירותים בנקאיים לישובי הנגב, בסמוך אחרי הקמתם. רשת סניפיו קדמה לאלו של כל הבנקים האחרים. להלן פרוט המועד בו פתחו הבנקים הגדולים את סניפם הראשון בישובי הנגב:

 

 

בנק הפועלים

בנק לאומי

בנק דיסקונט

באר שבע

1949

1955

1960

אילת

1953

1957

1963

דימונה

1957

1961

1965

אופקים

1957

1980

 

שדרות

1957

1969

 

ירוחם

1962

1976

 

מצפה רמון

1962

1980

 

ערד

1963

1973