Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר תרבות ואמנות



מיתוס חילוני בספרי יובל קיבוציים

מאת: ד"ר רוני כוכבי-נהב

ספרי היובל של הקיבוצים, רואים אור על פי רוב, במסגרת אירועי חג הקיבוץ בקיבוצים השונים, מאז שנות השלושים. הם נועדו לספר את העבר, להנחיל מורשת ובכך לעצב את- ולהשפיע על-הזיכרון הקולקטיבי ועמו גם על תפיסת העתיד של חברי הקיבוץ.

מטרת הספרים כפולה: להוות ציון חגיגי של הישגי הקיבוץ בחגו ובאותה עת להיות מקור ידע וסוכן-זיכרון של תולדותיו. את שתי המטרות האלה מגלמים באופן פרדוכסלי, הרצון לספר את תולדות הקיבוץ כפי שהיו "באמת" - העלול לפגוע במוסכמות מקובלות ובאמתות מקודשות ולעומתו, המחויבות לקונצנזוס ולרוממות החגיגית-הטקסית של יובל הקיבוץ. עורכי הספרים נוקטים אמצעים שונים כדי שלא להפר את האיזון הזה ובאמת לשמור על אמינות מחד ולשיר שיר הלל מאידך. ניתן לעקוב אחר ביטוין של התמורות שחלו בנושא זה ובהגדרת הקונצנזוס, עם חילופי הדורות ובמהלך השנים וביטוין בספרי היובל.

שינויי החיים בקיבוץ, התפתחות הטכנולוגיה והתמורות ברוח הזמן – גרמו לשינויים מהותיים במבנה ספרי היובל, בצורתם החיצונית, באופי הנראטיב שהם מנחילים וכמובן – במידת הרצינות שלהם כלפי עצמם וכלפי המציאות הקיבוצית.

מי צריך ספרי יובל?

ספרי היובל של הקיבוצים עונים על צורך תרבותי אוניברסאלי, ובאותה עת גם יהודי וישראלי מאד: הצורך רב הפנים במיתוס:
  1. הצורך להחליף את תכני הזיכרון ההיסטוריוגרפי היהודי המסורתיים ב'מיתוס' מודרני, תוך יציקת התכנים החדשים בכלים ישנים;
  2. הצורך בטקס, האמור לחזק ולגבש זהות קולקטיבית של חברי הקיבוץ ושל הפריפריה הקרובה לו;
  3. הצורך להציב קודכס של טקסטים 'סמכותיים', המבטאים את ערכי הקהילה ומנחילים את מורשתה לדורות הבאים, כהמשך – ולעתים כתחליף – לכתבי הקודש.

מהם אפוא ספרי היובל? האם מדובר בפולקלור, או האם זוהי היסטוריה? ואולי לא זה ולא זו אלא שניהם גם יחד.


ובכן, התשובה לשאלה זו מורכבת. אני מציעה לראות בספרי היובל לא היסטוריה מקומית בלבד, כי אם גם (ואולי בעיקר) סוג של טקס, המתקיים לעתים במרחב הקהילתי, או, במילים של בנדיקט אנדרסון – "בפרטיות דוממת, במאורת הגולגולת" של חבר הקיבוץ היחיד. טקס זה יכול גם להתקיים בחוג אינטימי של משפחה, או בין קוראים שהזדמנו לצורך זה למקום אחד. לכן, למרות התקיימותו ביחידות, כל חברי הקיבוץ והפריפריה הרגשית שלו משתתפים בו השתתפות וולונטרית אך וודאית, במידה כזו או אחרת של מעורבות רגשית.

את המסגרת הטקסית שלכבודה רואים אור ספרי יובל מספק חג היובל, הנקרא גם 'חג הקיבוץ', או 'יום הולדת הקיבוץ'. בהכללה ניתן לראות בהם ריטואל מחזורי הקשור בתאריך הייסוד. טקסיותם של הספרים שונה מטקסיותם של ריטואלים אחרים, כיוון שמדובר בטקסט ולא במופע (Performance), והיא ניכרת בפורמט, בתכנים ובפונקציות שהספרים ממלאים. ועוד: כפיצוי על העדר מופע, על פי רוב הם מושָקים בטקס או במסיבה מיוחדת, כחלק מאירועי שנת היובל.
כאמור, למרות שמטרתם המוצהרת של ספרי היובל היא לספר את תולדות המקום, מטרתם החשובה לא פחות, גם אם אינה מוצהרת, היא ביצור וחיזוק הזהות הקולקטיבית והגברת תחושת ההשתייכות של היחידים לקהילה. הספרים משדרים ביטחון בעתיד המקום, וכן – באופן פרדוכסלי כשמדובר בחברה חילונית – הם מספקים מיתוסים ותחליפי קדושה. ספרי יובל, נכתבו מאז ונכתבים גם כיום מנקודת זמן מסוימת בהווה, תוך הסתכלות מסכמת כלפי העבר והדגשת חשיבותו, כמורשת מונחלת לבנים – על פי הצו: "והגדת לבנך", המופיע במפורש בכותרות ובגוף אחדים מהטקסטים.

Click to enlarge

Click to enlarge




בין 1931 – חוברת העשור לתל יוסף, ועד שנת 2000 ופנקס עין גב, הוגדרו על-ידי כ-261 פרסומים העונים לקריטריונים של ספר יובל: הם מופיעים בהקשר של חג הקיבוץ; הם מופקים בתוך הקהילה האינטימית של הקיבוץ והפריפריה הרגשית שלו; הם כרוכים וערוכים בהקפדה אסתטית יוצאת דופן; הם מופקים בתהליך תקשורתי מעגלי שבו מוענים ונמענים מחליפים אלה את אלה כל הזמן; הם טקסיים; הם עונים על הגדרת הפולקלור ועל ארבע הפונקציות שלו: בידור, חינוך, שיקוף עולם ערכים; הנחלת מורשת.
כידוע, כל אדם וכל קבוצה, כמהים אל רגע הראשית – רגע ההולדת, רגע ייסודו של היישוב או ראשית האומה, כיוון שבאלה גלומים ערכי התשתית לכל המוכר ולכל הקיים בעולמם. משום כך גם המיתוסים הנובטים מתוך הקרקע הזו, אוצרים בתוכם הצהרות על זהות אישית וקולקטיבית ועל משאת נפש.

ספרי היובל הופיעו בשלושה פורמטים עיקריים: ספרים מקיפי כל "אנציקלופדיים" ובהם לקסיקונים אחדים, סיפורי מקום – שעיקרם אנקדוטות, ואלבומי צילום. ספרי יובל אחדים הופיעו בפורמטים שונים, שאינם יוצרים "גוף" שאפשר לאפיין אותו.

Click to enlarge


על פי קריטריונים של עשור, פורמט, שיקולי עריכה, תכנים והדגשים – נחלקים ספרי היובל לשלושה דורות של עורכים.

  • בדור הראשון (1930 – 1969) מתאפיינים הספרים בעריכה חמורה, טקסט רצוף וקוהרנטי, רווי פאתוס, האחראים – עורכים ככותבים, אינם חותמים בשמותיהם על תרומתם.
  • בדור השני (1970–1989) מתאפיינים הספרים בעריכה מתגוונת מכל הבחינות וגם הטקסט הרצוף מפנה מקום לקיטוע, לעריכה טורית דמוית עיתון, ריבוי צילומים, כניסת ז'אנרים חדשים: סיפורי מקום, אלבומים ולקסיקונים, הממתנים את הפאתוס. כעת יש מקום לציין בשמותיהם גם את האחראים לעריכה ולכתיבה.
  • בדור השלישי (1990–2000) נמשכת המגמה של הדור הקודם ומועצמת. סיפורי המקום מהווים 50% מהספרים. מופיעים לקסיקונים דוגמת "דברי ערך" של בארי, בהם הנראטיב מרוסק לערכים אנציקלופדיים. איכות הספרים גבוהה, הטקסטים והתמונות משתווים מבחינת חשיבותם. הדימוי השליט – פסיפס. ייצוג במלל או בתמונה, של כל חברי הקיבוץ הנו ערך חשוב. הספרים מחפשים דרך "לעבור מסך" בתודעת קוראיהם.
Click to enlarge


Click to enlarge


Click to enlarge



Click to enlarge

Click to enlarge


Click to enlarge

Click to enlarge

Click to enlarge




מי המציא את ספרי היובל?

ספרי היובל הקיבוציים צמחו מתוך ההקשר התרבותי היהודי, ובמיוחד ניכרת השפעת שני יסודות:

המצווה המקראית "זכור" – שתפורט בשקופית הבאה;

מסורת הזיכרון היהודית שבכתב, מימי הביניים ואילך, שכללה מצד אחד ספרי "יזכור" לנרצחים בפוגרומים – ועיקר תכליתם ליטורגית ומצד שני "פנקסי קהל" שהיו יומנים קולקטיביים שנוהלו בקהילות, ותכליתם הייתה בתחילה אדמיניסטרטיבית ולאחר מכן הפכה כלי ביטוי קהילתי פנימי.

היהודי המאמין מצווה "לזכוֹר" כמה פעמים בסדר היום שלו, באמירה ובמעשה.
פעלים משורש "זכר" (במשמעות זיכרון) מופיעים לפחות 172 פעמים במקרא
(לפי י"ח ירושלמי).

    שמות פרק יג, ג

    וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָעָם, זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים...

        שמות פרק כ, ז

    זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. 

        דברים פרק כד, ט

    זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

        דברים פרק כה, יז

    זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.

    שמות פרק יז, יד

    כתוב זאת זיכרון בספר ושים באזני יהושע

המצווה "זכור" – משרטטת מודל קבוע לאירועים ההיסטוריים – ובהם משתקפים היחסים בין האל לעמו , כפי שהראה זאת ירושלמי בספרו "זכור". לפי המודל הזה יש מהלך עקרוני אחיד לכל ההיסטוריה היהודית: בחירה – חטא – גלות / שיעבוד – גאולה ניסית. מודל זה נשמר בזיכרון היהודי הקולקטיבי המסורתי עד לעת החדשה.


Click to enlarge


Click to enlarge



Click to enlarge

Click to enlarge


Click to enlarge

Click to enlarge

Click to enlarge


Click to enlarge




שני טקסטים מתוך ספרי יובל, הממחישים את אופיים המיתי של ספרי היובל, כיוצרי מיתוס חדש שהוא סיפור ההתיישבות החדשה:


וארשתיך לי לעולם / מאיר יערי [קטעים]

(פרסום ראשון 1941, גליון חגיגי של 'משמר' לחג ה-30 של מרחביה הקואופרציה) ומאז הודפסה בכל פרסומי היובל כמעט)

"[...] העין תאוותנית ושותה מראות בצמא.
היא לא רק רואה, אלא גם זוכרת. היא חודרת אל הממד השלישי
של הזיכרון ומאכלסת את הנוף בדמויות" (שם: 9).

"זאת מולדת-מולדתי. זהו הנוף המקפל בתוכו מורשת דורות. זאת הבקעה,
אשר כוחה ההיולי ותנופת חייה הקרינו אל פני כל כדור הארץ. זאת האגדה
אשר טיפחה על ברכיה עמים, דתות ותרבויות" (שם: 10).

"אלפי שנים ישנה הבקעה הזאת שנת חוני המעגל [...] והנה הרס לתוך העמק הזה דור נחשונים, הוסיף חוליה והעלילה נתחדשה" (שם: 10).  [...] "השומר' הוותיק נאבק בצעירותו, כמו ביתניה של השומר הצעיר, כמו חניתא, כמו מקימי חומה ומגדל, כמונו כמוהם" (שם: 11).

"הנבואה מני קדם תבעה במפגיע: אם לאלוהים, לכו אחריו, ואם לבעל לכו אחריו. אלוהים ובעל לא ידורו בכפיפה אחת. סוציאליזם לא יצמח לתוך המשטר הקאפיטליסטי וחי". [...]
"כדי שנבטיח למשק הקיבוצי רציפות, כדי שדור לדור יביע אומר, הננו מצווים להכפיל ולשלש את יכולתו של המשק, ועדיין כוחות רדומים רבים טמונים בקרבו [...] הופקדה בידינו יצירה היסטורית של ציבור הפועלים, שתולדותיה משקפים את דרך הקוצים שלו בהעפלתו אל שיאים". (שם: שם).

"אנו מאמינים, כי הסימפוניה של חיינו לא תישאר בלתי גמורה, ושירת חיינו לא תיפסק באמצע. כל עוד נשמה באפינו נמשיך את עלילת העמק עטורת דמויות הקדומים, עמוסת שנות היאבקות על חידוש חיי עם במולדתו, על הגשמת יעודו של הדור ועל נצחון הציונות הסוציאליסטית, כשמפעמים אותנו ודאות האמת ורצון עז לנצח"
                                    (שם: 15).

שמואל הראשון חופר באר

 מאת עלי אלון


מתי באו הראשונים – הראשונים, הוותיקים – הוותיקים? – מי יודע, נורא מזמן...
לפני חמישים שנים...  וכשבאו הראשונים לעין-שמר, שנקראה אז קבוצת כרכור – שמואל כבר היה פה.
מתי בא? איך? – אין  איש יודע... – הוא תמיד היה, יחד עם הדקלים, והחומה, ובית האבן.
ואתם רוצים לדעת איך פגשו הוותיקים את שמואל בפעם הראשונה? הם באו בעגלות מפתח תקווה. וכל הסביבה מדבר ממש, אין ירק, אין עץ, רק אד חם עולה מן הארץ. ופתאום ליד השער, הם מבחינים בבור עמוק, וכשהציצו פנימה ראו איש שזוף, כמו אדמה – חופר כמשוגע. ומה חפר האיש המוזר? תנחשו.
באר כמובן.
חפר בור אחד – ולא מצא מים.
חפר בור שני – ולא מצא מים.
חפר בו שלישי – וגם בו לא מצא מים.
אבל לא איש כשמואל יתייאש! חפר וחפר וחפר – ולא חדל לפזם לעצמו, מין שיר קטן
שחיבר: 'פה יהיו מים!'
לא תאמינו, אבל שמואל חפר לבדו, יום אחר יום – 13 בורות! כך בידיים ובטוריה. בורות
בורות כיסו את השדה שמסביב לחומה, כמו תלוליות של חפרפרות.
ובבור ה-13 ... לא מצא מים.

וכך נשארה הנקודה הצמאה עוד עשר שנים ארורות ללא מים, כשאת המים המעטים מביאים ממרחקים בעגלת החביות המפורסמת – ורק אז, כשהביאו מכונות גדולות ומשוכללות – מצאו סוף-סוף מים רבים בעומק של עשרות מטרים.
שמואל אמנם לא מצא מים. אבל כשאתם הולכים היום בעין-שמר הפורחת והמוריקה, בשדות ובמטעים המושקים – זכרו ילדים: ברוח האמונה הגדולה של שמואל וחבריו – קמה עין-שמר היפה שלנו.
גם כשקשה, גם כשנכשלים, גם כשעוברות לפעמים שנים ארוכות והתקוות עדיין לא מתמלאות – אסור להתייאש! יהיו מים, כלומר: יהיה טוב! "

מתוך: עין שמר- "דקלים ושער-אבן" (5-6).



Click to enlarge
ספרי יובל של קיבוצים

חזור לראש הדף | הדפס דף זה | חזרה לדף קודם | חזרה לעמוד הבית |