Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

User Login

ראש האתר תרבות ואמנות



"המשותף – קיבוץ"

פרק זה נכתב ע"י יובל דניאלי, אמן ואוצר, רכז חטיבת האמנות בארכיוני התנועה הקיבוצית, וחבר צוות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי. הפרק דן באמנות קיבוצית מודרנית ומציג קבוצת אמנים שפעלה במשותף בשנות ה-70 וה-80.

מבוא:

החברה הקיבוצית על זרמיה ופלגיה ראתה ביצירה האמנותית בכל התחומים חלק בלתי נפרד מהפעילות התרבותית-פוליטית שלה. כבר באמצע שנות השלושים הוקמו ארגוני אומנים וניתנו זכויות ותנאים ליוצרים. גם אם לעתים היה צורך במאבקים מקומיים על ההכרה ביוצר קיבוצי זה או אחר, הרי ככלל הדרך הייתה סלולה, הן בהיבט הפנים קיבוצי והן בהכרה התנועתית הרחבה יותר. "אמנים נקראו לדגל" כחלק מהפעילות הפוליטית והחברתית של התנועות הקיבוציות. היציבות הרעיונית והחברתית של הקיבוץ נראתה איתנה מאי פעם. הקיבוץ היה בלב הקונצנזוס הלאומי. גם אם היו משברים תנועתיים-פוליטיים הם יצרו פילוגים בתוך המחנה ולא נטישה מאסיבית של הבית הקיבוצי.


Click to enlarge
כרזת התערוכה הראשונה - 1978

בהיבט היסטורי של עשרות שנים לא זכורה התארגנות אמנותית וחברתית של קבוצות אמנים מתוך התנועה הקיבוצית. היו לעתים התארגנויות אד-הוק לצורך תערוכות, אך ככלל האמן הקיבוצי עבד ויצר לבדו בסטודיו הקיבוצי שלו. אפשר לומר שהדור הראשון של יוצרים קיבוציים היה דור אינדבידואליסטי, גם אם יצר למען מטרות קולקטיביות ושיתופיות.

בשנות השבעים של המאה העשרים נרקמו יחסי רעות ועבודה יצירתית בין אמנים ששהשתייכו לדור היוצרים הצעירים בתנועה הקיבוצית והיו קשורים ב"גלריית הקיבוץ". קשרים אלו הניבו תצוגות משותפות ואף ניסיונות יצירתיים משותפים. האמנות החברתית והפוליטית תפשה מקום משמעותי באותן שנים. בתוכה - אמנות האדמה, הפופ והאופ. האבסטרקט על זרמיו פינה מקום ל"אמנות מושגית" (קונצפטואלית), ומאוחר יותר לאמנות המיצב (אינסטליישין), לאמנות הסביבתית ולאמנות הרב תחומית בכללה. בתי הספר לאמנות, דוגמת המכון לציור ולפיסול ע"ש אבני היו המתווכים של החשיבה האמנותית-חברתית החדשה.

Click to enlarge
טולי באומן , אבן בזלת מנוסרת, מתוך תערוכת הקבוצה במשכן לאמנות עין חרוד, 1990
צילם: בועז לניר

בתנועה הקיבוצית החלו לנשב רוחות חדשות. ברקע הכרסום במעמדה הציבורי של התנועה הקיבוצית החלו לעלות סימני שאלה רבים והיחס לקיבוץ על ערכיו המוכרים פינה את מקומו למה שהיטיב להגדיר הסופר והעיתונאי רוביק רוזנטל: "הקיבוץ בעידן הספק".


הקמת קבוצת 'המשותף קיבוץ'



ברב-שיח שהתקיים בנובמבר 1984 במסגרת הירחון "הדים" (הקיבוץ הארצי) בהשתתפות שלושה מחברי הקבוצה (חיים מאור, דב אור-נר ויובל דניאלי) תאר יובל דניאלי בפני המראיינת עמירה הגני את נסיבות הקמתה של הקבוצה:

"קבוצת "המשותף קיבוץ" נוסדה אחרי המהפך הפוליטי ב-1977. כולנו הרגשנו תחושת תסכול ומועקה, שלא ידענו איך לבטא אותה ולהוציאה כלפי חוץ. בין מייסדי הקבוצה היו קשרים אישיים של אומנים שכבר הציגו בעבר. התקיימו מפגשים לא פורמאליים על פי רוב סביב גלריית הקיבוץ, שבהם נזרק הרעיון לתת ביטוי אומנותי שיפרוק מעלינו את מטען רגשות התסכול והזעם וכל כאבי הבטן, שהיו מנת חלקנו אחרי המהפך. התארגנו חבורה של חמישה אומנים חברי קיבוץ, צעירים יחסית. בקבוצה המייסדת השתתפו: דב הלר מנירים, יעקב חפץ מאילון, אברהם אילת משמיר, אפרים פלג מנען ויובל דניאלי מהמעפיל.
לפני שקבענו את נושא התערוכה התכנסנו פעמים אחדות לגבש את הרעיונות שינחו את הקבוצה. הגדרנו לעצמנו שעל כמה דברים לא יהיו בינינו חילוקי דעות. על הדרך האומנותית – לא רצינו בקבוצה שתבזבז שוב זמן ואנרגיה על כשרות צייר זה או אחר. כמו כן קבענו, שתהיה בינינו הסכמה רעיונית ופוליטית מינימלית, כדי שגם בנקודה זו לא נדון, אם צייר מסוים הוא בסדר מבחינת תפיסת העולם שלנו. לא רצינו בינינו אומנים בעלי דעות ימניות. היה ברור לנו שאנחנו רוצים שחברי הקבוצה הזאת יהיו חברי קיבוץ. השם "המשותף-קיבוץ" מצביע על כוונה זו. אם אינני טועה, היה זה דב הלר שקבע את שם הקבוצה ועיצב גם את כרזת התערוכה".

Click to enlarge
דב אור נר - מתוך תערוכת הקבוצה במשכן לאמנות עין חרוד, 1990
צילם: בועז לניר

בשנת 1978 נכנסה לפעילות ב"גלריית הקיבוץ" האוצרת מרים טוביה, שלא היתה בעצמה חברת קיבוץ. תערוכות קבוצתיות ואחרות אותן אצרה ההציבו את הגלריה בלב העניין האמנותי בתל אביב.


תערוכה ראשונה

כאשר חשו אנשי קבוצת האמנים הקיבוציים כי הקרקע בשלה לתערוכה ראשונה הם פנו אל מרים טוביה שהחליטה לאפשר להם להציג בחלל התצוגה של אגודת האמנים בתל אביב.

Click to enlarge
יובל דניאלי - 'סוס ורוכבו' - מתוך תערוכת הקבוצה במשכן לאמנות עין חרוד, 1990, צילום: בועז לניר


תצוגת העבודות והפרויקטים בתערוכה כוונה כביקורת פנימה כלפי התנועה הקיבוצית. הייתה הרגשה חזקה מאוד, שגם בנו נגעה המחלה, וגם לנו יש חלק בתבוסה של תנועת העבודה, בדושן ובשובע הפנימיים שהיו מנת חלקה של התנועה הקיבוצית.

בכתבה בעיתון מעריב שאלה רחל אנגל כתבת האמנות: מדוע הקבוצה הזו שכל כולה חברי קיבוץ מציגה בביתן אלחריזי ולא בגלריית הקיבוץ? והמשיכה וקבעה: "תערוכת קיבוצניקים מובהקת, לא רק בצד המשתתפים אלא - ואולי בעיקר - בצד הנושא".

ניתוח המוצגים בתערוכה הראה על קשר עמוק לטבע , לשדות, למרחבי הסביבה העוטפת את הבית הקיבוצי ולבית עצמו, אך גם על עימות ראשוני עם השבר הגדול העומד להתרחש בתנועה הקיבוצית.


תערוכה שניה

התערוכה השניה של הקבוצה התקיימה בשנת 1980 במקום הטבעי המתבקש: "גלריית הקיבוץ". הצטרפו לקבוצה חברים נוספים: חיים מאור מגבעת חיים מאוחד, דב אור-נר מחצור, ידי רובין מגבעת חיים איחוד, יוסף הוכמן מגעש ופני יסעור מעין חרוד מאוחד. אפרים פלג עזב את הקבוצה עם עזיבתו את נען. אוצר גלרית הקיבוץ באותה עת היה האמן רפי לביא, שבחר לפעול ביחס לתערוכה יותר כאדמיניסטרטור ופחות כאוצר בהעניקו במודע לקבוצה את החרות להחליט אודות תכולת התערוכה ואופן הצגתה.

כך תאר זאת חיים מאור:

"נפגשנו מספר פעמים במשך חצי שנה, אולי אפילו יותר, גיבשנו סיכום שזה יהיה אירוע תקשורתי, בנוסף לעובדה שזאת תהיה תערוכה וכל אחד יציג את החומר שלו. ולכן בנינו את התצוגה כך שהיא נמשכה במשך חודשים. כל אחד הציג במשך שבועיים. סדר התצוגה היה קשור לאיזה הגיון פנימי, להתחיל עם משהו בומבסטי ומזעזע את אמות הסיפים (כמו להביא את הפרה לגלריה) ולאט,לאט ליצור איזו תהודה תקשורתית שתלך ותצטבר. זה התבטא גם בקומוניקטים שיצרנו והפצנו מראש. אחרי האירוע עם הפרה, כבר הזמינו אותנו לרדיו לשיחה. זה היה מראש מתוכנן כאירוע תקשורתי, ולא רק אירוע אומנותי".


Click to enlarge
חיים מאור - מתוך תערוכת הקבוצה במשכן לאמנות עין חרוד, 1990,
צילם: בועז לניר

דב אור נר:

"כל אחד הציג פרויקט משלו במשך שבועיים, אחרי שעבר את ביקורת הקבוצה. בדרך כלל העבודות התקבלו וכל אחד בתורו הציג את שלו".

דב אור נר לדוגמא הציג פרה בגלריה כסמל לטמטום ופסיביות, והציב טלוויזיה בכלוב הפרה כביטוי לצרכנות פסיבית של תרבות. כלפי חוץ רצה האמן גם למחות על המדיניות הממשלתית, שדגלה בחיסול הרפתות, ולהציג את הגלריה כמקום מפלטה האחרון של הפרה, הופכת למוצג מוזיאוני.

בצמוד לתערוכה הופק קטלוג מיוחד, שהופק תוך כדי התצוגה: כל אמן, הוציא דפים דוקומנטריים בסטנסיל ובסוף התערוכה נאסף כלל החומר האוטנטי-תיעודי שנארג ונכרך לקובץ אחד. הקטלוג שיצא היה לא ממוסד ולא שגרתי - קטלוג עני בחומרי הביצוע שלו, אך עשיר במסר הרעיוני שבו.

התערוכה השלישית

התערוכה השלישית התקיימה שוב במגרש הביתי - ב"גלריית הקיבוץ", במאי 1983. הפעם השתתפו בתערוכה: יעקב חפץ, דב אור נר, יעקב שופר, חיים מאור, דב הלר, שאול באומן, יוסף הוכמן, ויובל דניאלי. האוצר: אמנון ברזל.


Click to enlarge
יובל דניאלי - 'אומה בהתקף לב' - (קטע) 1983

אמנון ברזל שימש כאוצר אקטיבי שניפה, סינן, קבע והביע עמדה. נושא העבודות היה "מלחמת לבנון". התערוכה לוותה בקטלוג שיצא בהפקת כתב העת "פרוזה" ובסיוע מחלקת התרבות של הקבוץ הארצי. במבוא לדברי האוצר בפתח הקטלוג מצטט ברזל את הרקליטוס:

"אלה שהתעוררו יש להם עולם משותף. אך לכל ישן יש עולם משלו".

בסיום דבריו כתב אמנון ברזל בקטלוג :

"אמני "המשותף קיבוץ - 3" מערערים את שלוות האמנות כעשייה אסתטית, ומשותפת להם התפיסה בדבר תוכנה הסוציו-פוליטי של היצירה האומנותית".

בצירוף מקרים נורא נרצח אמיל גרינצוויג, איש "שלום עכשיו" בירושלים בזמן הפגנה כנגד המלחמה בדיוק באותו יום ובאותה שעה שבה נפתחה התערוכה בגלריית הקיבוץ .
עם זאת, על אף הקושי הרב וכתגובה נגדית לכאב שגורמים בני אדם אלו לאלו ראוי לצטט את שכתב חבר הקבוצה דב אור נר בקטלוג התערוכה:

" הכרחי להאמין באדם, כי אין אלטרנטיבה אחרת. אנחנו נדונים לתקווה" .


הטירה בגעש

התערוכה הרביעית התקיימה בטירה בקיבוץ געש. הטירה - מבנה קולוניאלי בסגנון אורינטאלי משנות העשרים, שכנה בלב פרדסים. כאשר אלה נעקרו, נראתה הטירה במלא הדרה לכל עוברי כביש החוף מול קיבוץ געש. מקומה האסטרטגי קרץ לחברי "המשותף קיבוץ" שהפכו אותה בעזרת חברי קיבוץ געש, לסניף של גלריית הקיבוץ ולבית שני של הקבוצה. הטירה נהפכה לסמל בזכות התזכורת המצמררת שהוצמדה לה וציינה את מספרי הימים שחיילנו שוהים בלבנון ונהרגים שם. כל יום הוחלף המספר כמו בלוח שנתי שלא מאפשר לשכוח.


Click to enlarge
יוסף הוכמן - 1983








אל הקבוצה הגיעה פנייה דחופה מחברים שהיו פעילים כנגד המלחמה מקיבוץ געש, בהם הצלם יוסף הוכמן (חבר הקבוצה), לארגן תערוכה כנגד המלחמה המתמשכת בלבנון. על הטירה נכתב אז : "מוזיאון" ובשלט שנמתח בין שתי עגלות כותנה שהובאו מהשדות והוצבו בשני צידי הטירה, נכתב בכתב גדול וברור: "ממלחמת מלכוד לשלום אמת". בכך קבעה הקבוצה את תדמיתה כיוצאת חוצץ באמירה פוליטית מתמשכת כנגד המלחמה בלבנון. השתתפו הפעם בתערוכה: דב הלר, יובל דניאלי, חיים מאור, יוסף הוכמן, יעקב גוטרמן (מקיבוץ העוגן), שבנו רז נפל במבצר הבופור, שאול קנז, מרטה אדרי ויעקב חפץ.

Click to enlarge
דב הלר - 'מלחמת יש ברירה' - 1985









במלאות שלוש שנים למלחמת לבנון (5/6/1985) התקיימה ב"מוזיאון הטירה" בגעש התכנסות אומנים, סופרים ומשוררים, ובמרכזה עמדה קבוצת "המשותף קיבוץ". בצמוד לתערוכה הופק קטלוג בעריכתו של האוצר אמנון ברזל.

עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1988 התקיימה שוב תערוכה בטירה הפעם בליווי כרזות שהופקו במיוחד לתערוכה.

הקבוצה המשיכה להופיע בעוד מספר מקומות, כמו בית האומנים בירושלים, תיאטרון ירושלים, וכן ערכה תערוכה אחרונה במשכן לאמנות בעין-חרוד בשנת 1990, אותה אצרה גליה בר-אור. בתערוכה האחרונה והעשירית במספר השתתפו: דב אור נר, שאול באומן, יובל דניאלי, יוסף הוכמן, דב הלר, יעקב חפץ וחיים מאור. תערוכה זו נקראה: "עבודות אישיות". ולא נסובה סביב נושא מוגדר. למרות זאת אופיין של העבודות והנושאים בהם עסקו האמנים הצביעו על מגמה משותפת, זו שלוותה את הקבוצה ב-12 שנות פעילותה.

Click to enlarge
יעקב חפץ -מתוך תערוכת הקבוצה במשכן לאמנות עין חרוד, 1990, צילם: בועז לניר

בפרספקטיבה של שנים אפשר לומר שפעילותה של הקבוצה מלאה חלל וצורך לא רק של האומנים עצמם אלא גם של החברה הקיבוצית ככלל. התפרקותה של הקבוצה הנה בין היתר תוצאה של השבר שאחז בתנועה הקיבוצית.

המפולת הכלכלית והחברתית של הקיבוצים, שעליה התריעה קבוצת "המשותף קיבוץ" בעבודותיה ובתערוכותיה, גרמה למעשה גם לנפילתה.

נסיים פרק זה על קבוצת "המשותף קיבוץ" בדברים שכתבה אוצרת גלרית הקיבוץ, טלי תמיר, אודות פעילותה הפוליטית של הקבוצה עשרים שנה לאחר מלחמת לבנון, בתערוכה בגלריית הקיבוץ:

" קבוצה מיליטנטית של אמני קיבוץ, הצהירו על אי נחת פוליטית וחברתית מן המצב בארץ ובתנועה הקיבוצית המחייב חשבון נפש נוקב".

Click to enlarge
טולי באומן - 'משכנות אסירים' - 1986

האוצר אמנון ברזל כתב בקטלוג תערוכת "המשותף קיבוץ " ב-1983:

האמן הפוליטי, איש הקיבוץ מקצין את עמדותיה של חברה אוונגרדית אליה הוא משתייך ומהווה סתירה לדמות האדם המסוגר והנרקיסיסטי - זאת על-ידי עובדת היותו מייצג חשיבה אידיאולוגית.
הנכונות לגבור על הסלידה מ"אמנות מגויסת" ולקחת את האחריות המלאה על התכנים האידיאולוגיים של העבודה, תוך-כדי יצירת עמדה של מחויבות לביקורת עצמית ונבירה פנימית בערכים וברעיונות לא הקלו על דרכה של הקבוצה בתוך האמנות הישראלית. אך זו הייתה נאמנה לדרכה ויזמה שורה של פעולות ותערוכות שהתרחשו בחלל גלריית הקיבוץ בתל-אביב ובטירה בקיבוץ געש.
הגרעין הקשה של הקבוצה היה קבוע וסביבם יצאו ובאו אומנים נוספים מתוך התנועה הקיבוצית וגם מחוצה לה. הקבוצה כיוונה את חיצי ביקורתה אל התנועה הקיבוצית עצמה - במהלכים מוקדמים שניבאו את השבר האידיאולוגי הקשה שפרץ בגלוי כעשור שנים מאוחר יותר - ואל מצבה הסוציו-פוליטי של החברה הישראלית כולה - חוסר השוויון בעירות הפיתוח, מצבם של הערבים בישראל ובעיקר - מלחמת לבנון."

(דברים שנכתבו ב-5.6.2002).

חזור לראש הדף | הדפס דף זה | חזרה לדף קודם | חזרה לעמוד הבית |